משפחת פובילאיקה
בשנת 1944, קונסטנציה פובילאיקאיטה, למדה בגימנסיה של וילקווישקיס והתגוררה בדירה שכורה משותפת עם תלמידות גימנסיה אחרות. יום אחד הגיעו אנשים מקובנה והביאו פעוטה בת שנתיים שדיברה רק יידיש. הם הסבירו שהם מצאו את הילדה שוכבת באיזה סל, שנשארה קרוב לביתם. הם חשבו שזה מסוכן להחזיק את הילדה בקובנה, ולכן הביאו אותה לווילקבישקיס. כשקונסטנציה פובילאייקאיטה ראתה שהם מתכוונים להעביר את הילדה לגסטפו, היא החליטה להציל אותה ולקחה אותה ללא כל היסוס. למחרת היא לקחה את הילדה בזרועותיה והביאה אותה 10 ק"מ לבית הוריה, בכפר. הוריה של קונסטנצ'יה, פטרס ואונה פובילייקאס, - איכרים עניים, תמכו בהחלטת בתם למרות שהם הבינו בבירור את רמת הסיכון והאחריות שלהם, הם לקחו את הילדה היהודייה וטיפלו בה באהבה, מונעים רק ממניעים אֶנוֹשִׁיים. קונסטנצ'יה חזרה לווילקובישקיס להמשך לימודיה.
מאוחר יותר, כשהחזית תקרבה, הם למדו את שמה האמיתי של ויטוטה ואת שמות הוריה: ויטוטה – אביבה טקאץ', בתו של עורך דין מקובנה. לאחר המלחמה קרובי משפחה מקובנה לקחו בחזרה את אביבה טקאץ', ועד מהרה עזבו כולם את ליטא. בשנים האחרונות אביבה התגוררה בארה"ב, היא לא שכחה את המצילים שלה. זה החלק במכתבה של אביבה לקונסטנסיה באגינסקיינה: "אני אותה ויטוטה, הילדה הקטנה שהצלת ודאגת לה בעדינות. אני חושב לעתים קרובות על הזמן הזה שביליתי בבית שלך, במיוחד על אמא שלך. אני לא זוכרת הרבה כי התקופה הייתה נוראית והייתי קטנה. אני לא מדברת ולא מבינה ליטאית. אבל לעולם לא אשכח את הדאגה, האהבה והכאב שלך ברגע שהיינו צריכים להיפרד. אני אסירת תודה לך לאין שיעור על חיי".
צרו איתנו קשר:
הפייסבוק שלנו
