סופיה גורביץ'

סופיה גורביץ' (1880–1942) הייתה מחנכת יהודית ליטאית. היא הייתה מייסדת גימנסיית סופיה גורביץ', בית ספר תיכון בווילנה שקידמה את השימוש ביידיש כשפה מכובדת לכל מטרה, כולל חינוך.

ביוגרפיה

אביה יליד מינסק, היה סוחר עצים, עשיר מספיק כדי לשלוח אותה לבית ספר לנשים בסנט פטרסבורג, רוסיה, שם למדה פדגוגיה ומדעי הטבע. היא לימדה בבתי ספר לרוסית ליד ויטבסק לפני שעברה לווילנה ב -1905.

באותה תקופה וילנה החלה לתמוך במספר בתי ספר ליידיש ברמות שונות. יחד עם גורביץ', הקימה דבורה קופרשטיין בית ספר לבנות שלימד במקור ברוסית לפני שעשה את מה שהיה אז צעד נועז בשנת 1920 ללמד כולו ביידיש. בית הספר שלה הציע בתחילה רק ארבע כיתות לפני שהתרחב והציע ארבע נוספות. לעומת זאת, הגימנסיה של גורביץ' החלה כבית ספר תיכון לבנות יהודיות בתקופה שזה היה חידוש. לאחר מלחמת העולם הראשונה, כשהיה אחד משני בתי ספר תיכוניים ביידיש בווילנה, הגימנסיה הפכה למוסד חינוכי משותף לבנים ולבנות.

הגימנסיה של גורביץ' חינכה סטודנטים רבים ששרדו את מלחמת העולם השנייה ועבדו כאקדמאים, אמנים, ספרנים, סופרים ומחנכים בישראל, בארצות הברית ובליטא עצמה. אחד מהם, אהרון גארון, כתב ספר זיכרונות על הגימנסיה, שכותרתו "Sófye Gurévitsh un ir vílner gimnázye" ("סופיה גורביץ' וגימנסיית וילנה שלה"), שהתפרסם בשנת 1995 באוקספורד. הוא הודה לגורביץ' יחד עם הוריו על הישגיו. סטודנט אחר, בנימין הרשב, שלימד באוניברסיטת ייל, מספר על הגימנסיה במסגרת פרויקט וקסלר להיסטוריה בעל פה; אמו שלימדה בבית הספר, לקחה את ניהולו כשגורביץ' נאלצה לעזוב.

בשנות השלושים של המאה העשרים הייתה וילנה בשליטה פולנית ומוסדות חינוך ביידיש בכלל נאסרו. גורביץ' נאסרה משום שלא דיברה פולנית. היא עזבה את וילנה לרוסיה, שם היו לה שני אחים שהיו בכירים במשרד לתעשייה הכבדה. היא נפטרה בגורקי.

מקור: ויקיפדיה