ערב זיכרון למיכאל שמיביץ 2019

ביוני 2019 מלאה שנה לפטירתו של מיכאל שמייביץ, יו"ר במשך שנים רבות ונשיא כבוד של איגוד יוצאי וילנה והסביבה.

המשפחה, חברי האיגוד ומוקירי זיכרו של מיכאל, התכנסו בבית וילנה לערב זיכרונות מרגש.

נשאו דברים:

מיקי קנטור, יו"ר האיגוד נשאה דברי פתיחה והעלתה זיכרונות מהפעילות המשותפת שלה יחד עם מיכאל.

אשתו של מיכאל, פולה, ילדיו ונכדיו העלו זכרונות בצירוף מצגת תמונות. 

לזכרו של מיכאיל שמיבייץ במלאת שנה לפטירתו. בית וילנה, 17.6.2019/ מאת אפרים לפיד

פולה, חיה, יוסי, מיקי, חברות וחברים יקרים,

כ-220,000 יהודים חיו בליטא תחת הכיבוש הנאצי ורק 3.6 אחוזים מהם, כ-8,000 איש, שרדו את המלחמה. נתונים אלה הם הגבוהים ביותר באירופה בקרב הקהילות היהודיות. כמעט כל היהודים שנרצחו בליטא חוסלו אחד אחד, בעיקר ביריות, לא הרחק מבתיהם ובאתר הרצח ההמוני פונאר שמחוץ לווילנה, במקרים רבים בידי ליטאים, משתפי פעולה עם הנאצים.

רק לקראת סוף המלחמה ממש גורשו כ-30,000 יהודים אל מחוץ לליטא, 5,000 איש, רובם זקנים וילדים גורשו אל מותם במחנות המוות אושוויץ וסוביבור, 15,000 אחרים נשלחו למחנות עבודה בלטביה ובאסטוניה, שם מצאו רובם ככולם את מותם, ו 10,000 גורשו מגטאות קובנה ושאוליי למחנות ריכוז בגרמניה ושם נספו גם הם ברובם.

מלבד השיור הגבוה במיוחד של יהודים שנרצחו בליטא, ראויים לציון שני היבטים חשובים אחרים במאורעות במדינה:

האחד-המספר העצום של ליטאים שלקחו חלק פעיל במעשי הרצח, מה שהקל מאוד את ההוצאה לפועל של הפתרון הסופי והגדיל בהרבה את היקפה. במחקר של פרופ' אפרים זורוף עולה כי לפחות 20,000 איש נטלו חלק ברצח ההמוני של היהודים במגוון תפקידים, החל מעידוד וסיוע לרצח ועד לירי בפועל.

השני-התפקיד שמילאה ההנהגה הפוליטית של ליטא לפני המלחמה, שרבים מחבריה נמלטו ביוני 1940 מהכיבוש הסובייטי לברלין, שם הם הקימו את "החזית האקטיביסטית הליטאית", גוף שתמך בהתלהבות ברייך השלישי ועודד בפועל את האוכלוסיה המקומית ליטול חלק ברצח העם של היהודים. למרות עברם המוכתם הם מוצגים כגיבורים בליטא הדמוקרטית. גם כמה מהגיבורים הנודעים ביותר בתנועת ההתנגדות האנטי סובייטית של אחרי המלחמה, שבזמן מלחמת העולם השנייה השתתפו ברדיפת יהודים וברצח המוני שלהם, זוכים להכרה מלאה למרות שהיה מקום לצפות שפשעים כאלה יפסלו אותם מיד מלהיחשב לגיבורים. כך הדבר בליטא ובמקומות אחרים במזרח אירופה הפוסט קומוניסטית.

מיכאל שמיביץ, ניצול שואה, הקים משפחה והעמיד עצמו לרשות הציבור. הוא עמד בראש איגוד יוצאי וילנה והסביבה. הקשר המיוחד שהוא יצר עם מחלקה במטה חיל הים, נתן לחברי האיגוד ולמיכאל עצמו עוצמה פנימית מתחדשת כמו בשיר הפרטיזנים:

"אל נא תאמר : הנה דרכי האחרונה,

את אור היום הסתירו שמי העננה.

זה יום נכספנו לו עוד יעל ויבוא,

ומצעדנו עוד ירעים: אנחנו פה!"

יכולנו לראות שני איגודים, איגוד וילנה ואיגוד ליטא עם תפיסות עולם שונות ואופי פעילות שונה. את תפיסת עולמו לגבי העבר וההווה שמענו פעמים רבות, הנה אחת מהן, בדיוק לפני 8 שנים, ביוני 2011, בעת ביקור שרת ההגנה של ליטא בבית וילנה : "לא נשכח את מה שעוללו הנאצים ועוזריהם הליטאים, אך אנו מקדמים בברכה את ממשלת ליטא של היום ונציגיה הפועלים לפתיחת דף חדש בצד חינוך הדור הצעיר להכרת השואה הנוראית".