יום השואה 2017-פונאר
טקס זיכרון רשמי, שהתקיים בספטמבר 2017 במתחם בורות פנאר, ציין מלאת 74 שנים לחיסול גיטו וילנה. נציגי נשיאת ליטא, הפרלמנט ושרי הממשלה הניחו זרי אבל, לצד הזרים של אמיר מימון, שגריר ישראל, ויו"ר קהילת יהודי ליטא.
הדוברים הרשמיים העלו את מוראות המלחמה וגורלם האכזר של בני הקהילה הוותיקה, שתפסה מקום חשוב בהיסטוריה הליטאית במשך מאות בשנים, ואת חשיבות לימוד לקחים מעשיים ואמיצים, מתקופה אפלה זו.
השגריר מימון הכריז כי הגיע הזמן להפוך את המספרים המופיעים על שלטי הזכרון בכ-200 אתרי רצח הפזורים ברחבי ליטא, לשמות הנספים.
ברקע נוגן שירה של זלדה מישקובסקי 'לכל איש יש שם', מפי חווה אלברשטיין. מיקי קנטור, יו'ר איגוד יוצאי וילנה, ציינה בדבריה כי לאור הגזענות המרימה ראש במקומות רבים בעולם, עלינו לזכור כי ההיסטוריה נוצרת ע''י בני האדם ובידינו להכניס סובלנות, חמלה וכיבוד האדם, למרחב ההיסטורי בהווה, על מנת לאפשר היסטוריה ראויה לילדינו ולדורות הבאים. ''ח. נ. ביאליק כתב על השוחט ששחט ועל השמש הזורחת, ואני שואלת: היכן הן הציפורים שהיו כאן, בחורש הזה, בפונאר... ''
כמו בכל יהודי הגטו, ירו הנאצים גם בפייגה. בנס היא לא נפגעה ובלילה הצליחה לזחול מהבור. זמן מה היא שוטטה לבדה ביער, בלי אוכל ומים, בלי משפחה, בלי מקום בעולם. כשהיא הגיעה לאחד הכפרים הסמוכים ליער, היא ידעה שכל מי שידבר איתה – מסתכן בעונש מוות. למרות זאת, 
בני הזוג בוז'ל הביאו אותה אל ביתם, הסתירו אותה והצילו את חייה. במשך שלושה ימים פייגה התחבאה אצל משפחת בוז'ל. הם רחצו אותה, נתנו לה בגדים נקיים. כשבאו שוטרים ליטאים לחפש אחריה, היא הסתתרה מאחורי ילדי המשפחה כך שהשוטרים לא הבחינו בה.
פייגה הצליחה להתאושש והמשיכה במסעה. מכל משפחתה, רק היא ואחיה הצליחו לשרוד את המלחמה. עבורה, היתה משפחת בוז'ל נקודת האור הגדול בתוך החושך הנורא שכיסה את העולם בימי השואה.
היום, כחלק מביקורי הרשמי בליטא, ביקרתי בפונאר ולאחר מכן סגרתי את המעגל: בטקס מרגש הענקתי את מדליית חסידי אומות העולם לנציגי משפחת בוז'ל. בשם העם היהודי, בשם מדינת ישראל ובשם ערכי המוסר והצדק - תודה לכם"....
צרו איתנו קשר:
הפייסבוק שלנו
