כנס ליטוואקים 2015

מדברי מיקי קנטור

כשחשבתי על הדברים שאשא כאן היום, לכבודך ולכבוד כל האנשים המכובדים שהגיעו מווילנה שבליטא, ומקצות ישראל, התלבטתי מה המסר העיקרי שהייתי רוצה שתזכרי מהמפגש המיוחד הזה שלנו כאן.

מה בין כל הנושאים הרבים והמורכבים המעסיקים אותנו, בני דורות ההמשך של אותה קהילה מפוארת בווילנה ובליטא ,ומושכים אותנו לפעילויותינו ההתנדבותית כל כך הרבה שנים הייתי רוצה שתזכרו יותר מכל .

איגוד יוצאי וילנה והסביבה בישראל הוקם ע"י אלה שהצליחו לשרוד את הגהינום והגיעו לכאן עם בשורות האיוב על השמדתם של יהודי ירושלים ד'ליטא ועיירות הסביבה.  קבוצת פעילים יוצאי וילנה התאגדו והקימו בשנת 1946 את "איגוד יוצאי וילנה לעזרה והצלה" במטרה לעזור  לניצולים ולפעול להנצחת קדושי הקהילה, ולמורשת התרבות המפוארת רבת השנים.

כעת, אחרי 70 שנה, כאשר מדרך הטבע דור המייסדים הולך ומתמעט, נתבקשנו על ידם לשמור על אש התמיד, של מה שהיה ביתם אשר נכחד  בהשתוללות גורפת של אנטישמיות אכזרית ונוראה.

חברי ההנהלה הוותיקים של איגוד יוצאי וילנה, אשר אמונתם - בטוב שבאדם - תמיד חזקה ,חוכמתם טרם נמוגה ואחריותם עדיין לא הסתיימה, מהווים לנו כל השנים רוח גבית, מעודדים אותנו ומחזקים את ידינו להמשיך בדרך שבחרנו.

כי להיות דור שני לניצולי שואה פירושו להיוולד לתוך קפסולה דחוסה בתחלואים וכאבי גוף, של צער על אבדן הורים ובני משפחה, הרס של ילדות ונעורים ושל זכרונות יפים וגם בהקשבה לזעקות של סיוטים בלילות...

להיות דור שני לניצולי שואה, פירושו לספוג במשך שנים את הדברים לתוך נפשותינו הרכות, להפנים אותם לתוך נעורינו, לאהוב, לדאוג תמיד לא להדאיג, לא להכאיב, לרצות וגם להיות נושא לגאווה וקורת רוח...

באיגוד יוצאי וילנה, בחרנו לזכור ולהזכיר, כאן בארץ כמו גם על אדמת ליטא, אותם בני משפחותינו שנרצחו שם. ללמוד לקחים, לא לשכוח וגם לא לתת להשכיח.

בחרנו גם ללמוד על בני האדם שחיו שם בקהילה ,עבדו, למדו הולידו ילדים ספרו להם סיפורים ושרו להם שירים .על הישגיהם בתחומי הרפואה, הדת, השירה והספרות, הפוליטיקה המדע והפילוסופיה, על חייהם היומיומיים, על בתי החולים ובתי הכלא, על השווקים ועל כל מה שבעצם העניק לאותה קהילה את חוזקה הנפשי והרוחני בשנים הקשות והיווה בסיס לתעצומות הנפש, לתקווה הגדולה ולאמון.

אלה החמרים, אשר שימשו תשתית לאותם אנשים שהצליחו לשרוד וליצור לעצמם חיים חדשים במקומות אליהם הגיעו לבסוף.  ביסודותיה של מדינת ישראל הונחו לא רק זכרם של שישה מיליון מבני העם היהודי שהושמד אלא גם הלקחים ההיסטוריים, שעל כולנו להטיל על  הדורות הבאים בישראל, בליטא ובכל מקום בעולם ,כדי שלא תישנה עוד שואה.

שעור חשוב זה עומד היום, יותר מתמיד, במבחן האנושות, אל מול מציאות הטרור שמציף אותנו כאן מכל עבר והאיומים להשמדת מדינת ישראל.

גברתי הנשיאה, חברים יקרים, אלה הם הערכים שמהווים עבורנו ,את הבסיס ליצירת אמונה וערכים של כבוד וסובלנות, ברוח התקופה העכשווית בישראל.

וזה הזיכרון שהייתי רוצה שישאר עמכם אחרי המפגש שלנו כאן.

חשוב לי גם לציין בהערכה, כי כל שגרירי הרפובליקה של ליטא בישראל, המשקפים את ממשלתם, עושים עבודתם נאמנה .מצאנו בהם הרבה פתיחות ורצון ללמוד אותנו. הם מסייעים לנו בכל הקשור בבניית גשרים חדשים וקשרים טובים להיכרות הדדית.

תודה לך, גברתי הנשיאה ולכם חברי המשלחת ולכם חברי באולם ,על שכיבדתם אותנו בנוכחותכם במפגש מרגש זה, בבית התפוצות בת"א.

אני מאמינה ומזמינה אתכם ואותנו, להמשיך ביצירת קשרים של לימוד ושל כיבוד הדדי ,של הערכה. הם אלה שייקרבו בין הדורות הממשיכים אתכם ואותנו.

הבה נחליט כאן ביחד, שזוהי אחריותנו המאוחדת, ליצור עולם סובלני וטוב יותר מזה שחוו הוריכם והורינו, בימי המלחמה הנוראה ההיא. זה בידינו וזה אפשרי.