צבי ריזבסקי

צבי ריזבסקי (ג'ורג'יק): סיפורו  של בלוק קייליס (kailis)

הייתי פליט עם אימי בווילנה. הגענו לווילנה  בחודש אוגוסט  1939  מהעיר קלן בגרמניה. משפחת אמי היא משפחת ריזבסקי שחיה בווילנה. רחוב ואנגרי 13. (כיום מספר 11). ככל הפליטים היינו קשורים לג'וינט.

לג'וינט היה מטבח מרחוב זוולנה. שם נפגשו רוב הפליטים ששהו בווילנה. פגשנו שם את משפחת גליק (Glueck ) אוסקר ומינה. הם היו פליטים מווינה.  אמי חיפשה דרך להתפרנס. עם כניסת הליטאים לווילנה התחילו אמי ומשפחת גליק ועוד משפחה בשם לאזניק לסחור, ולכן נפגשנו כמעט כל יום אצל משפחת גליק ברחוב דייטשע  גאס 19. הם גרו בתוך החצר, בדירה שהייתה פעם חנות.

בזמן שהגרמנים נכנסו לווילנה אוסקר עמד בשער הבית והסתכל על שריון גרמני שעבר ברחוב. הוא שמע קול קורא בשמו מאחד השריונים. זה היה חבר שלו מווינה. שם חבר זה, עד כמה שזכור לי, היה וולטר ודרגתו הייתה פלדובל ( feldwebel ).

וולטר זה סידר לאוסקר עבודה ביחידתו. אינני יודע בדיוק איך אוסקר הגיע לדרגה של אפוטרופוס (Treuhaendler) על בית חרושת לפרוות קייליס שברחוב הטמנסקי, שהיה קודם בבעלות יהודית.

ב 6 לספטמבר 1941, כשיהודי וילנה עברו לגיטאות, אנחנו גרנו ביום זה ברחוב פילסודסקגו, אצל דודי גרישה, אח אמי. קודם גרנו בבית של סבתא  רחוב וינגרי 13. בית זה הופצץ בבוקר יום ה -23  ביוני. נאלצנו לעבור לבית דודי.

ביום כניסת היהודים לגיטאות העבירו אותנו לבית הסוהר "לוקישקי". היינו שם כמה זמן, אינני זוכר בדיוק כמה.

יום אחד באו אנשי ווארמאכט  וקראו בשמנו, והורו לנו להתלוות אליהם להעברתנו לגיטו. אך אמי דרשה שכל משפחת ריזבסקי שהיו אתנו בבית הסוהר יישארו יחד. היינו כשבועיים-שלושה בגיטו. גרנו ברחוב רודניצקי 6.

יום אחד אמי אמרה לי שיבואו אנשי ווארמאכט לקחת אותנו מהגיטו, ונעבור לבית חרושת לפרוות ששמו קייליס שעבד בשביל הצבא הגרמני. היא הסבירה לי שכשנגיע למפעל זה, נפגוש את מינה גליק, אבל את אוסקר, שהוא מנהל המפעל אסור לנו "להכיר", כי הוא מתחזה לגרמני וברצונו לעזור לנו. כך אמנם היה. באו אנשי ווארמאכט והעבירו אותנו למפעל. שם פגשנו את מינה. אחרי כמה זמן הגיעה עוד משפחה בשם שסקין. אחרי כמה זמן המפעל הועבר לבית חרושת ששמו הקודם היה "רדיו אלקטריק".

לעובדים היהודים של המפעל, שהועברו מהגיטו, פינו בית ברחוב שפטיצקעגו, בית זה נקרא מאז "בלוק קייליס".  לאחר כמה זמן הקימו עוד בלוק באותו רחוב, והם נקראו בלוק 1 ובלוק 2.

כל  התקופה שאוסקר גליק היה המנהל , לעובדים היהודים היה יחס שווה כלשאר העובדים הלא יהודים. העבודה הייתה עבודת פרוונות לצרכי הצבא הגרמני. המצרכים שחולקו לעובדים במפעל היו שווים לכולם. לא היה כל הבדל.

לאמי הייתה משפחה גדולה בגיטו ובזמן שחילקו את "השיינים" אמי דאגה לעביר חלק למשפחתה בגיטו.

אוסקר גליק היה בא מאוחר בערב לבקר את אשתו מינה בבלוק. אז היינו בבלוק 2. למינה היה חדר נפרד.

זכור לי שגם החבר הגרמני של אוסקר, שהייתה לו חברה פולניה, בא  אתה לבקר את מינה.

זה נמשך עד סתיו 1942.

אינני זוכר בדיוק אך בסתיו או תחילת חורף 1942, פשטה שמועה במפעל על מעצרו של אוסקר גליק.

באותו זמן הייתה גם שריפה במפעל, איני זוכר אם זה היה קשור לאוסקר. הייתה שמועה שהלשינו עליו.

המקורבים לו חשדו  בפולניה או בעגלון שהיה מביא אותם בערבים לבלוק.

לאחר כמה ימים  בא "וייס" או הרינג מהגסטפו, איני זוכר בדיוק מי מהם, ועצרו את אשתו של אוסקר גליק-מינה לבית דולגיצר מריגה. השמועה הייתה שהם הוצאו להורג בפונאר.

לאחר חיסול גיטו וילנה ב1943 הוחלפו אנשי הווארמאכט באנשי אס.אס. הבלוקים  קבלו את השם konzentrazonlager.

אני הייתי בקייליס עד סוף מאי 1944. אז חלק מאנשי הבלוקים נשלחו לקייזרוואהל . אני הייתי במשלוח למחנה במקום הנקרא קזלא רודה בליטא, לעבודה בכריית כבול. עם חיסול מחנה זה הועברנו  לגיטו קובנה שהיה בשלבי חיסול. בדרך לקובנה חלק קטן מהאנשים הצליחו לברוח ליער. היתר נשלחו עם אנשי קובנה . את הנשים הורידו לשטוטהוף, הגברים נשלחו לגרמניה למחנה לנדסברג.

אני כותב את זה כי הייתי עם אמי מקורבים לאוסקר גליק. נזכור אותו ונזכור את הנרצחים מבלוק קייליס.

 יהי זכרם ברוך.

נכתב ע"י צבי ריזבסקי אפיקים יוני 2010