שושנה רצ'ינסקי

שושנה רצ'ינסקה (בפולנית: Szoszana Raczyńska;‏ 1921 – 2 בינואר 2007) הייתה מתרגמת ישראלית ילידת וילנה, ניצולת השואה. תרגמה מעברית לפולנית ומפולנית לעברית, וכן מיידיש לשתי השפות.

שושנה (זוּזָנָה) דֶזֶנט (Dezent) נולדה בשנת 1921 בעיר וילנה שבפולין (לימים בירת ליטא) בבית יהודי מסורתי ציוני, הצעירה משני ילדיהם של חנה (לבית שבליסקי), ילידת פרינאי, וניסן דזנט יליד העיירה יאנובה. שני הוריה היו מורים לעברית בעיר. אביה למד בחדר ובישיבה, הוסמך לרבנות, ולאחר שרכש השכלה כללית ועברית כתלמיד אקסטרני התמסר לחינוך. בתקופת הכיבוש הגרמני והגירושים במלחמת העולם הראשונה נדדו הוריה ואחיה הבכור לעיר וילנה, שם מצאו את מקומם בקרב המחנכים היהודים המתקדמים. אביה לימד בסניפי בית הספר התורני "תורת אמת", ואמה, שרכשה השכלה פדגוגית כגננת, פתחה גן ילדים עברי, ובהמשך לימדה עברית בכיתות הנמוכות בגימנסיות. ביתם היה בית-ועד לחכמי וילנה ומוריה. בימי המשבר בפולין בשלהי שנות ה-20, כשמורים מכל הזרמים היגרו מהמדינה, לא רצו בני המשפחה להחליף גולה אחת באחרת והעדיפו להמתין שיוּתר להם לעלות לארץ ישראל. ציוניתה של המשפחה התבטאה בעיקר בנושא השפה העברית. אחיה הבכור, דוד דזנט, היה בתנועת "השומר הצעיר" (יחד עם אבא קובנר). לאחר שהחל ב-1933 ללמוד באוניברסיטת וילנה ונתקל בגילויי אנטישמיות שחדרה לכתליה, עלה לארץ ישראל ב-1934 עם סרטיפיקט שקיבל בזכות הירשמו ללימודים בטכניון. רצ'ינסקה למדה בגימנסיה העברית בעירה.

עם פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות ביולי 1941 נחטף אביה באחת האקציות ומצא את מותו כמו עשרות אלפים מיהודי העיר. עם כינון גטו וילנה בספטמבר, נכלאה בו רצ'ינסקה עם אמה. היא עבדה בקבוצת צעירים שהייתה יוצאת מדי יום לעבודה מחוץ לגטו. האקציות בגטו נמשכו, ויום אחד שבה לביתה וגילתה שאמה נעלמה. בעקבות זאת עזבה את הגטו בעזרת פולנים שהשיגו להתעודות מזויפות והעבירו אותה לכפר סמוך לווילנה. היא הסתתרה אצל ראש הכפר איוואניץ, שם עבדה כעוזרת בית ומשק. בסוף 1942 הכירה את סטפן רצ'ינסקי (Stefan Raczyński), איכר בן 21 שהתגורר עם משפחתו בכפר וֶגֶלינה הסמוך לנֶמֶנצ'ין, במחוז וילנה, שם היה להם משק חקלאי גדול. לאחר הטבח של יהודי נמצ'ין בספטמבר 1941 החלו להגיע למשק ניצולים יהודים, והם זכו לעזרתם של בני המשפחה, שבמשך שלוש שנים סיפקו לעשרות פליטים יהודים מזון ומקומות מסתור זמניים, תוך סיכון חייהם. בשל כך זכה ביתם לכינוי "בית אברהם אבינו"; השכנים הנוצרים קראו לבית: "הגטו היהודי". אמו של רצ'ינסקי אף טיפלה במשך תקופה בתינוק יהודי שננטש על מפתן ביתם, עד שאמו באה לבקשו מידה; ואביו של רצ'ינסקי ישב בכלא, אף שוחרר לאחר שלא הצליחו להוכיח את ההאשמות בדבר עזרה ליהודים. הודות לסטפן רצ'ינסקי, הגיעה שושנה אל פולני שהתגורר בכפר סמוך ועבדה בעבודות שונות. לאחר שבשלהי 1943 שרפו פרטיזנים ליטאים את ביתו של האיש, הגיע רצ'ינסקי להצילה ולקח אותה אל דודתו בכפר פָּדוליצה (Padolice). באביב 1944 חשדו בה לאומנים פולנים מקבוצת "זאב הברזל" שהיא יהודייה, והכו אותה נמרצות. רצ'ינסקי שוב הציל אותה, בעזרת כומר מקומי, שהעיד שהיא נוצרייה. כתוצאה מהטראומה היא שכבה ללא הכרה במשך שבוע, ורצ'ינסקי טיפל בה עד לשחרור האזור על ידי הסובייטים ב-22 ביוני 1944.

עם השחרור חזרה לווילנה, ובסיועו של אבא קובנר יצרה קשר עם אחיה שבארץ ישראל. בין שושנה וסטפן נרקמו קשרי אהבה, והם נישאו מיד לאחר השחרור. לזוג נולדו שני ילדים: חנה (שמיר) ואריה. המשפחה התגוררו בליטא הסובייטית, אך הם ביקשו לעבור לפולין כדי שיוכלו לצאת לארץ ישראל. במאי 1958 היגרו לפולין, והתגוררו בעיר גליביצה שבדרום-מערב המדינה. מאמציהם להשיג משלטונות פולין אישורי יציאה הכרוכים בוויתור על אזרחותם הפולנית נשאו פרי לבסוף, ובשנת 1960 עלתה המשפחה לארץ ישראל והשתקעה בה, תחילה בגבעת שמואל. ובהמשך בבאר יעקב ובתל אביב.

ביוני 1966 הכיר יד ושם בסטפן רצ'ינסקי כחסיד אומות העולם. רצ'ינסקה עצמה הייתה פעילה למען חסידי אומות העולם.

את עבודתה הספרותית החלה אחרי המלחמה, כשבין היתר תרגמה את משלי קרילוב לפולנית. החל באמצע שנות ה-80 פרסמה עשרות תרגומים מעברית לפולנית ומפולנית לעברית, וכן תרגומים אחדים מיידיש לפולנית ולעברית.

מקור: המכלול