שטוטהוף

בספטמבר 1939 הקימו הגרמנים את מחנה שטוטהוף (Stutthof) באזור מיוער מערבה לשטוטהוף, עיר הנמצאת כ -22 ק"מ ממזרח לדנציג (גדנסק). האזור היה מבודד: מצפון היה מפרץ דנציג, ממזרח למפרץ ויסולה, וממערב לנהר הוויסלה. האדמה היתה רטובה מאוד, כמעט בגובה פני הים. המחנה היה ממוקם לאורך כביש דנציג-אלבינג, בדרך לעיר הנופש הבריטית העממית קריניצה מורסקה.

במקור, שטוטהוף היה מחנה מעצר אזרחי תחת מפקד המשטרה בדנציג. בנובמבר 1941 הוא הפך למחנה של "חינוך לעבודה", שניהלה משטרת הביטחון הגרמנית. לבסוף, בינואר 1942, הפך שטוטהוף למחנה ריכוז קבוע. המחנה המקורי (המכונה המחנה הישן) הוקף בגדרות תיל. ב -1943 הורחב המחנה ונבנה ליד המחנה החדש. הוא היה מוקף גדרות תיל חשמל. אנשי המחנה היו שומרי ס"ס, ולאחר 1943, עוזרי אוקראינית.

עשרות אלפי אנשים, אולי עד 100,000, גורשו למחנה שטוטהוף. השבויים היו בעיקר פולנים לא יהודים. היו גם יהודים פולנים מוורשה וביאליסטוק, ויהודים ממחנות עבודה בכפייה בארצות הבלטיות הכבושות, שהפינו הגרמנים ב -1944, עם התקרבות הכוחות הסובייטיים.

התנאים במחנה היו אכזריים. אסירים רבים מתו במגפות הטיפוס שסחפו את המחנה בחורף 1942 ושוב ב- 1944. אלה ששומרי האס-אס שפטרו חלש מדי או חולים לעבודה הוכנסו בגזים בתא הגזים של המחנה. התנקשות בגז עם ציקלון BView מונח זה בגז המונחים החל ביוני 1944. רופאי המחנה הרגו גם חולים חולים או פצועים במרפאה עם זריקות קטלניות. למעלה מ -60,000 איש מתו במחנה.

בסוף אפריל 1945 הוסרו הנותרים משטוטהוף בים, שכן שטוטהוף הוקף כולו על ידי הכוחות הסובייטים. שוב, מאות אסירים הוכנסו לים וירה. למעלה מ -4,000 נשלחו בסירה קטנה לגרמניה, חלקם למחנה הריכוז נוינגאמה ליד המבורג, וחלקם למחנות לאורך החוף הבלטי. רבים טבעו לאורך הדרך. זמן קצר לפני כניעת הגרמנים הועברו כמה שבויים למאלמו, שוודיה, ושוחררו לטיפול באותה מדינה ניטראלית. מעריכים כי למעלה מ -25,000 אסירים, מתו במהלך הפינוי משטוטהוף ומחנות המשנה.

כוחות הסובייטים שחררו את שטוטהוף ב -9 במאי 1945 ושחררו כ -100 אסירים שהצליחו להסתתר במהלך הפינוי הסופי של המחנה.

תורגם מתוך Holocaust Encyclopedia