משפחות לוין-צרנוצקי (צור)

תמונה מהטכס באוניברסיטה.מימין אחותי אסתרי ובתה דפנה משמאל אני ואשתי תמר.באמצע הפרופסורית ליהדות שאחראית לפרויקט.

הורי עלו לארץ מווילנה ב-1938 והקימו את קיבוץ עמיר בעמק החולה. רוב בני משפחתם נשארו בווילנה ונרצחו בגיא ההריגה פונאר.

שמות בני המשפחה שהוצאו להורג: משפחתה של אמא -האב אריה לייב לוין, אשתו ליאה, האח שאול, אשתו פאניה ובתם הקטנה רוחלה והאח שלום. אחותה הגדולה של אמא מניה נשארה בחיים, עברה לפני המלחמה לרוסיה אבל לא נוצר קשר ביניהם לאחר המלחמה. 

משפחתו של אבא -האב יצחק צרנוצקי, האם אסתר והאח זאב וולף. האח הבכור של אבא נשאר בחיים, עבר לפני המלחמה לרוסיה וחי כל השנים בפולין.

לאורך השנים הורי סיפרו לי מעט מאד על הסבים שלי וקורות בני משפחתם. רק כ -5 שנים לפני מותה של אמי ב-2004, היא נתנה לי מכתבים שנשלחו מווילנה בשנים 1940-1941 מהורי אמי ומהורי אבי והן מאחיה שאול שאני נקרא על שמו. בין היתר היא נתנה לי את ההזמנה המקורית לחתונה של אחיה שאול בווילנה ב-1936. הוא שלח לה את ההזמנה למקום שהיתה בו בהכשרה של השומר הצעיר. היא לא יכלה להגיע לחתונה, אבל את ההזמנה שמרה אצלה כל השנים ובסוף מסרה אותה לי. המכתבים מאד ריגשו אותי, כי אנחנו בני דור שגדל ללא סבים, והנה יש דברים מוחשים מהם שמעולם לא ידעתי על קיומם. במכתבים שכתב הסבא שלי יצחק לאבא שלי מוטקה, מוזכר שהאח הצעיר של אבי, זאב וולף, לומד באוניברסיטת וילנה. שנים עברו והנה לפני כ- 3 שנים אני קורא בידיעות אחרונות, כתבה של פרופסור לפידות מהרצליה, שפנה לאוניברסיטת וילנה בבקשה לקבלת דיפלומה לקרוב משפחתו שלימודיו באוניברסיטה הופסקו בגלל המלחמה. ואכן האוניברסיטה קיבלה את פניתו, ופתחה בפרויקט שנקרא "שחזור הזכרון", שמטרתו לתת דיפלומות לתלמידים שלימודיהם הופסקו עקב המלחמה, גם כאלה שנרצחו בשואה וגם כאלה שנשארו בחיים. התעודות מוענקות ליהודים, פולנים וליטאים. נזכרתי שבמכתבים של סבי מוזכר שאח של אבא שלי זאב וולף לומד באוניברסיטת וילנה. יצרתי קשר עם פרופסור לפידות, והוא היפנה אותי לאוניברסיטת וילנה. העברתי להם את המכתבים על זאב, התחילו בעיות תקשורת ושפה ועזבתי את הענין והנה במרץ 2018, קבלתי הודעה מלפידות שאוניברסיטת וילנה רוצה להזמין אותי ואת משפחתי לטכס הענקת דיפלומה לזאב וולף, אח אבי. האוניברסיטה שלחה לי את המסמכים שהיו להם על זאב, ותמונה שלו בדיוק כמו התמונה שהיתה אצלי. באפריל-2018, בדיוק ביום השואה, נסענו לוילנה. אחותי אסתרי ובתה דפנה, רועי הבן של אחי גדי, תמר אשתי ואני שאול. הטכס באוניברסיטה היה מרשים ומרגש מאד. היתה שם עוד משפחה מישראל, ונכח בו גם שגריר ישראל בליטא. לפני הנסיעה יצרנו קשר עם מדריך ישראלי שגר הרבה שנים בווילנה, מני שמו. שלחנו לו את הכתובות שבו גרו הורי אבי ואמי, וכן את הכתובת בו גר האח שאול והוא הצליח למצוא את הכתובות. ביקרנו בשלושת הבתים שקימים עד היום. כמו כן ביקרנו בגיא ההריגה פונאר ושם ליד האנדרטה לזכר היהודים שנרצחו במקום, עשינו טכס קצר לזכר בני משפחתינו היקרים שנרצחו כאן. המסע לווילנה היה מאד מאד מרגש וקשה והוא סגר לנו מעגל משפחתי שהיה פתוח הרבה שנים.   

כתב: שאול צור, קיבוץ ניר דוד