משפחת אייזנברג

כיהודי יליד קייפטאון, השלמתי מעגל. למרות שנולדתי לאחר מותו, לזיידה שלי, הרב שמעון זאב אייזנברג, היתה השפעה רבה על בחיי. אבי, אייזיק אייזנברג, שנולד באורווה במוגילוב, בלארוס, בשנת 1922, רופא וסופר, בילה את חייו במתן פרשנות לזיכרונות ילדותו. בית הכנסת בווילנה, ריח האדמה השחורה, סיפורי חורף, היידיש העשירה שהוא דיבר, המאכלים, אלה היו זכרונות מהעבר שאבי ליטש לאורך חייו.

זיידה היה בוגר ישיבת סלבודקה בקובנה (קובנה), ליטא, אך נמלט לבלארוס בשנת 1917.

ספרו "אבק המלחמה" מדבר על התקופה בה השתלטה גרמניה על כל פולין, ליטא ולטביה וחלקים מוולין ובלארוס, והביאה חלק גדול מהאוכלוסייה היהודית באימפריה הרוסית תחת שלטון מרכזי. זו הייתה תקופה מרה, שבסופו של דבר הביאה את אבי ומשפחתו לדרום אפריקה. דג מלוח קצוץ, קיגל, קניידלך ומרק עוף, כבד קצוץ, וכו', הריחות, הטעמים, משתקפים עמוקות בשורשיו של אבי, אך חיים בלבנו, מפארים את זהותנו כחלק מעולם הליטבק. הבטה בציוריו של מארק שאגאל, הכנר שעל הגג, הכלה היהודית, הנעימות המתוקות של החזן בערב שבת, פמוטי השבת, כל הסמלים של מי אנחנו ומאיפה אנחנו מגיעים. אני ליטבק. החברים שלי הם ליטוואקים, המורים שלי בבית הספר היו ליטוואקים, אבל מעולם לא הבנתי עד לאחרונה שקהילת הליטבק שלי קשורה לפזורת ליטבק בינלאומית, עשירה תרבותית. כ -90% מכ -70,000 היהודים בדרום אפריקה הם ממוצא ליטאי

 וכמעט מיליון מאיתנו ברחבי העולם משגשגים במקומותינו, אוכלים את אותם המאכלים, חיים עם אותם זיכרונות שצרובים בתודעה שלנו, ושואפים להגיע להישגים בחיי היומיום שלנו. זהו עולם ליטבקי עמוק שאיש מאיתנו לא העלה בדעתו שהוא קיים. תוכלו להכיר כמה מהשמות הגדולים עלי אדמות שהם חלק מהקהילה שלנו: אהוד ברק (שר הביטחון הקודם); בנימין נתניהו (ראש ממשלת ישראל); מנחם בגין (ראש ממשלת ישראל הקודם); רומן אברומוביץ '(הבעלים של צ'לסי F.C); בן ברננקי (יו"ר הקודם של הפדרל ריזרב בארה"ב); מייקל בלומברג (הבעלים של בלומברג וראש עיריית ניו יורק לשעבר); צ'רלס ברונסון (שחקן אמריקאי); בוב דילן (מוזיקאי אמריקאי); האריסון פורד (שחקן אמריקאי); נדין גורדימר (זוכת פרס נובל לספרות בדרום אפריקה); מנדל קפלן (תעשיין דרום אפריקאי ונשיא לשעבר של הקונגרס היהודי העולמי); הלן סוזמן (פוליטיקאית דרום אפריקאית); סול קרזנר (איש עסקים בדרום אפריקה); מייקל מארקס (מייסד מארקס וספנסר בבריטניה); טוני לאון (פוליטיקאי דרום אפריקני); חיים סוטין (אמן); ג'ו סלובו (פוליטיקאי דרום אפריקה מתנגד לאפרטהייד); עמוס עוז (סופר ישראלי); הגר"א

רשימה זו נמשכת כמעט לנצח. החיים היהודיים בליטא התחילו לפני 600 שנה. למעשה לפני השואה היהודים היוו את רוב האוכלוסייה בעיירות קטנות. בווילנה בלבד תפקדו 134 בתי כנסת. מסיבה זו, נפוליאון כינה את וילנה "ירושלים של הצפון". לפני השואה האוכלוסייה היהודית בליטא מנתה כמעט 250,000. מהוצאות להורג המוניות בשנת 1941, הקמת הגטאות היהודים בשנים 1942-1943 ואז החיסול הסופי של הקהילה היהודית בשנים 1943-1944,  נותרו בליטא כיום שלושת אלפים יהודים.לאחר שהסובייטים השתלטו על ליטא בשנת 1944, התקיים איסור או הגבלה הדוקה על חינוך יהודי, שפה ומסורות. לאחר עזיבת הסובייטים מליטא בשנת 1993, הגבלות אלה הוסרו ויהודים היו חופשיים להמשיך את מנהגיהם הדתיים והתרבותיים ולהחיות את עצמם מחדש. בביקורי הראשון בווילנה בספטמבר 2013 הבנתי שקיימת מגמה חדשה של שיתוף פעולה בין ליטאים לא יהודים ליהודים להכיר ולבנות מחדש את המורשת היהודית הליטבקית. אחד המוצלחים מבין המפעלים הללו, "ירושלים של הצפון והעולם הליטבקי", הוקם על ידי פעילת התרבות היהודית אנה אבידן ועורך הדין הליטאי הנודע ואספן האמנות רולאנס ווליאנס ואיש העסקים אנטנאס זבוליס. פרויקטים אלה מבקשים לגלות את עברה היהודי של ליטא ולחדש אותו. יש לתמוך בפרויקטים אלה מכיוון שקיומה והישרדותה של הזהות הקולקטיבית שלנו תלויה בהצלחתם. ממשלת ליטא מכירה בחשיבות הפזורה הליטבקית, לא רק מבחינה כספית אלא גם כדרך לשקם את עצמה. חוקי האזרחות מעודדים את צאצאי אזרחי ליטא (מינואר 1918 עד יוני 1940) להחזיר לעצמם את האזרחות הליטאיתתוכנית זו מצליחה יותר ויותר, לא רק על ידי מתן דרכונים המוכרים על ידי האיחוד האירופי, אלא גם כדי לעודד את ליטוואקים מכל חלקי העולם לחזור לליטא בדרכים שונות. בביקורי האחרון בווילנה ביליתי את השבת עם הרב שלום קרינסקי, שליח חב"ד לליטא. ליל השישי שלי בבית הכנסת היחיד הפעיל בווילנה, בית הכנסת הקוראלי ברחוב פילימו, שנבנה בשנת 1903, היה מרגש מאוד. כשאני מוקף על ידי חברי הקהילה היהודית בווילנה ומבקרים מאוסטרליה, ארה"ב ואנגליה, השלמתי מעגל.

תורגם ממאמרו של גרי אייזנברג Lithuania: My journey of return