יצחק אלחנן ספקטור

הרב יצחק אלחנן ספֶּקטוֹר (בכתיב היידי שנהג בזמנו: ספעקטאָר; ה'תקע"ז, 1817 – כ"א באדר ה'תרנ"ו, 6 במרץ 1896), היה רבה הראשי של קובנה. היה מגדולי הפוסקים בדורו וכונה "רשכבה"ג" (ראשי תיבות: רבן של כל בני הגולה). נחשב לאוטוריטה בתחום התרת עגונות.

נולד בעיירה ראש שבמחוז גרודנו ברוסיה (כיום בלארוס), לרחל ולרב ישראל איסר, רב ומו"ץ בעיר, שהיה גם מורו הראשון. שמו הראשון יצחק נקרא על שם אבי אמו. בגיל בר מצווה נשא לאישה את שרה רייזל מהעיר וולקוביסק, שם גם למד אצל רב העיר, רבי בנימין דיסקין, והתיידד עם בנו, רבי יהושע לייב דיסקין. כן למד אצל רבי אליהו שיק מלידא. הוסמך לרבנות מרבי בנימין דיסקין ומרבי יצחק אייזיק חבר מטיקטין. בשנת 1837, בטרם מלאו לו עשרים, התמנה כרב בזבלין. בשנת 1839 התמנה לרבנות ברזה (כיום ברזה קרטוסקה), ב-1846 בנישוויז, ב-1851 בנובוגרודק וב-1854 בזיימל. כבר בתקופה זו הורצו אליו שאלות בהלכה מכל רחבי רוסיה ומחוצה לה, והם היו הבסיס לספרו "שו"ת באר יצחק".

בשנת 1864 התמנה לכהונת הרב של קובנה ושימש בתפקיד זה במשך 32 שנה, עד מותו. נפטר בקובנה בכ"א באדר ה'תרנ"ו - 1896 ונקבר בבית החיים בקובנה. בנו, רבי צבי הירש רבינוביץ (הקבור בסמוך אליו), היה מגדולי המתנגדים לתנועת המוסר, והתמנה לאב"ד קובנה אחריו.

פעילות ציבורית

הרב ספקטור היה פעיל מרכזי בהנהגה התורנית, הציבורית והמדינית של העולם היהודי בדורו. עודד את הקמת כולל קובנה והיה מעורב בניהולה במשך שנים. נאבק נגד מספר חוקים של הממשלה הרוסית כלפי יהודים, בהם בחינה בשפה הרוסית למורים יהודיים ואיסור שחיטה כשרה.

נוסף על פעילותו לביצור החיים הדתיים, ועבודתו הספרותית העשירה, עסק רבות בעניינים ציבוריים ומדיניים. בעיתות רעב ארגן ועד לגיוס תרומות נרחב לאנשי קובנה, כמו גם בשריפות שפקדו את קובנה ווילקומיר. לרגל פעולותיו בא במגע עם רבנים עסקנים ואילי הון ברוסיה ובמערב אירופה. בין הרבנים, עמד בקשר עם הרש"ר הירש, רבי עזריאל הילדסהיימר בברלין, רבי צדוק כהן בפריס ועוד. עם מוקיריו נמנו עתירי הון כרוטשילד, הירש וגינזבורג.

הרב ספקטור פעל רבות למען יהודי רוסיה, שהיו נתונים אז לפרעות מחד, ולגזירות מהממשלה מאידך. היה הרב היחיד שהוזמן לוועידת המנהיגים היהודים ב-1881–1882 בסנקט פטרבורג שניסתה לטכס עצה להקלת הרדיפות. בתחילה חשב הרב ספקטור כי מצב יהדות רוסיה ישתפר על ידי לחץ מצד דעת הקהל בעולם הנאור, ועל כן כתב קונטרסים שהופצו בעילום שם, בהם כתב בפרוטרוט על מצבם העגום של יהודי רוסיה ושלחם למזכיר הקהילה היהודית בלונדון. הקונטרסים תורגמו לשפות רבות והופצו באנגליה, צרפת, איטליה וארצות הברית, ובעקבותיהם כונסו הפגנות ואסיפות מחאה נגד רדיפת יהודי רוסיה בהשתתפות מדינאים ואנשי רוח בארצות רבות.

תמיכתו בתנועת "חובבי ציון"

ברבות הימים, נוכח הרב ספקטור לדעת כי הלחץ המדיני, אשר באמצעותו ניסה לפעול לרווחת יהודי רוסיה, אינו מועיל, מצב יהודי רוסיה אינו משתפר, וכי התנאים מחייבים פתרון מהפכני יותר, כהגירה. הרב ספקטור החל פועל לעידוד הגירה מרוסיה לארץ ישראל, ותמך בתנועת "חובבי ציון" ובתרומות ליישוב ארץ ישראל. קיבל בהתלהבות את ועידת קטוביץ של חובבי ציון בשנת תרמ"ה, ותיאר אותה כ"כינוס לצדיקים שכמותם נאה להם ולעולם". באספת נכבדים בביתו הוחלט על שליחת שני שליחים מקובנה לוועידה, שקיבלו את ייפוי כוחו. בתקופה שלאחר הוועידה, שבה היו ניגודים וחילוקי דעות בין האגודות הציוניות השונות, יצא בקריאה לראשי העסקנים להשכין שלום ביניהם ולא להפקיר את המתיישבים, ואמר:

"ובזכות ההשתדלות הקדושה להגדיל ולהאדיר את הישוב החדש ע"י עבודת האדמה ומלאכה, בידי הצעירים החפצים ליהנות מיגיע כפם, תחזינה עינינו בהרמת קרן עמנו ממושך וממורט, ובשיבתנו אל אדמת קודשנו אשר לוקחנו ממנה זה כאלפים שנה, יהיה ראשיתנו מצער ואחריתנו ישגא מאוד."

— כתבים לתולדות חיבת ציון, אלתר דרויאנוב, כרך א', עמ' 778

באספה השנייה של "חובבי ציון" בועידת דרוסקניק, נבחר הרב ספקטור פה אחד ל"גבאי נכבד", אך הוא לא קיבל את המינוי בטענת חולשה וזקנה.

עם זאת, עד שנת תר"ן נמנע הרב ספקטור מהזדהות רשמית עם חובבי ציון, בשל היותה תנועה בלתי חוקית. לאחר שאושרה התנועה רשמית מטעם הממשלה, החל לחתום על כרוזים רשמיים של התנועה, ואף פרסם בגלוי את דעתו בעניין יישוב ארץ ישראל:

"כבר ידועה דעתי והסכמתי כי גדולה מאוד מצוות ישוב ארץ ישראל כמו שאמר הרמב"ן וברוך ה' שהחיינו לזה כי נתעוררה התנועה בכל עמנו להשתדל בענין קדוש של ישוב א"י ארץ אבות אבותינו הקדושה ולבנין חורבותיה, ורוב טובות לה' על מה שזכינו בדורנו לראות זה בעינינו. ואין קץ וקצב לשכר העוסקים והמסייעים בעניין הגדול והקדוש הזה... וה' יהיה בעזרנו, אשר כל הבאים שם ישתדלו לשמור מצוות התלויות בארץ הקודש כדת וכדין..."

— "שיבת ציון לרא"י סלוצקי, עמ' 16

הרב ספקטור תמך בפסק הרבנים ישראל יהושע מקוטנא, שמואל מוהליבר ושמואל זנויל קלפפיש, שהתירו היתר מכירה לגוי בשנת השמיטה במושבות החדשות בארץ ישראל, אך התנו זאת "באופן שיסכים עמנו הרב הגאון יצחק אלחנן".

כתביו

גדולתו הייתה בעיקר כמשיב וכפוסק הלכה. כתביו מאופיינים בבקיאותו המרשימה, סברתו הישרה, יכולת הניתוח שלו וכישרונו הסדרני. תשובותיו סדורות לכללים ופרטים, סימנים וענפים. במרוצת השנים הפך לגדול המשיבים והפוסקים בכל תפוצות ישראל. נודע במיוחד בעסק התרת העגונות, הידוע כמסובך וקשה, ואת העיסוק בו ראה כמצווה גדולה. דרכו הייתה להקל, והוא דגל בכלל "כוח דהיתרא עדיף". כתב בעיקר ספרי שו"ת:

  • שו"ת באר יצחק (קניגסברג, 1858)
  • שו"ת נחל יצחק
  • שו"ת עין יצחק
  • עץ פרי - מאמר לחיזוק לומדי תורה (ב' חלקים, וילנא תרמ"א, ירושלים תשנ"ט)
  • מעין יצחק (ירושלם תשנ"ט)

הנצחה

על שמו של הרב ספקטור נקראו:

  • בשנת 1905 הקים ד"ר אבא לפין בקובנה בית יתומים יהודי על שמו.
  • הישיבה שבתוך ישיבה יוניברסיטי בניו יורק: "ישיבת רבי יצחק אלחנן" (באנגלית: Rabbi Isaac Elchanan Theological Seminary ,RIETS).
  • ישיבת כנסת בית יצחק
  • שכונת נחלת יצחק בתל אביב ובית הקברות שלידה
  • רחובות בירושלים, תל אביב, חיפה, רמת השרון ועוד

מתוך: ויקיפדיה

צרו איתנו קשר:

שדה זה הוא חובה.
שדה זה הוא חובה.
שדה זה הוא חובה.
עמוד-בית-V2_0000s_0000_Rectangle-4-copy-7

צרו קשר

איגוד יוצאי וילנה (בית וילנה והסביבה)
שד' יהודית, 30 תל אביב

למכתבים: ת.ד. 1005, רמת השרון, 4711001 טלפון 5616706 03
[email protected]

הצהרת נגישות

הפייסבוק שלנו

X סגירה