לובה לוויצקי

ליובה לוויצקי נולדה בווילנה התוססת מבחינה תרבותית של השנים שבין המלחמות. הכישרון המוזיקלי שלה זכה להכרה עוד כשהייתה סטודנטית בקונסרבטוריון המקומי, ובתמיכת בני משפחה וחברים היא הלכה ללמוד מוזיקה בקונסרבטוריון של וינה, שם סיימה את לימודיה בהצטיינות. בחזרה בווילנה, קולה היפה הפך אותה במהירות לכוכבת; בגיל 21 זכתה להצלחה הגדולה הראשונה שלה בתפקיד ויולטה בהפקה של "לה טרוויאטה" ב-1938 בתיאטרון האופרה היידית של וילנה. הקריירה שלה לקחה אותה לתיאטראות רבים בווילנה ובוורשה, שם זכתה להערכה רבה. פלישתו של היטלר לפולין ב-1939 הביאה אותה לחזור למשפחתה בביטחה היחסית של וילנה. שנות המלחמה הראשונות תחת הכיבוש הסובייטי היו מוצלחות עבור לוויצקי, שעבדה ברדיו וכמורה למוזיקה. אולם בקיץ 1941 נשלחו לוויצקי ומשפחתה לגטו וילנה. עם חברים רבים בעולם המוזיקלי הלא-יהודי של וילנה, הוצע ללוויצקי להסתתר מחוץ לגטו עם כמה חברים מוזיקאים. אולם היא לא יכלה לשאת את הפרידה מאמה ובחרה להצטרף אליה בתוך חומות הגטו.

בגטו המשיכה לוויצקי בעבודתה המוזיקלית. מדי יום עבדה בעבודות פרך מחוץ לגטו, וחזרה מדי ערב ללמד שירה לילדי בית הספר למוסיקה בגטו. אולי הופעתה הזכורה ביותר בגטו הייתה בקונצרט הזיכרון ב-18 בינואר 1942, שנועד להנציח את הרציחות ההמוניות שהתרחשו בסתיו הקודם. החדשות על הקונצרט התקבלו בתחילה בספקנות על ידי תושבי גטו רבים, אך הופעתה המרגשת של לוויצקי עזרה לשכנע אנשים בערכה של האזכרה הזו. המשורר אברהם סוצקבר נזכר כיצד 'הקהל עמד בדממה קדושה כעומדים מול קבר פתוח. כל מילה, כל צליל הזכירו את הקורבנות בפונאר'. בין השירים שביצעה לוויצקי בקונצרט היו 'די נכט' (הלילה) וקינה מאופרה מאת אברהם גולדפדן.

השנה שלאחר הקונצרט הזה הייתה קשה, במהלכה לוויצקי נמלטה בקושי ממוות כמה פעמים. בינואר 1943 עשתה חזרות על התפקיד הראשי של אופרה בניהולו של וולף דורמשקין. ביום ליל הפתיחה היא חזרה לגטו לאחר עבודת כפייה, כשהיא מבריחה מעט אוכל לאמה החולה. היא קיבלה עשרים וחמישה מלקות, נשמרה בבידוד במשך חודש, ולאחר מכן נרצחה בפונאר.