יוליה ברנוטייטה
כששתי האחיות למשפחת פאגירסקי – בליומה אפשטיין וטאובה יודלביץ' – חזרו לקובנה המשוחררת בקיץ 1944, הן גילו שמתוך בני משפחת פאגירסקי הרבים שרדו רק שתי בנות צעירות יותר של אחיהן דוביד. לאחר שעזב כדי "לסדר את הארכיון" עם צעירים אחרים, דוביד לא הצליח לחזור; למרות שסבתא שרה פאגירסקי נבחרה לאזור "הטוב" במהלך הסלקציה, היא הצטרפה מרצונה לטור הנידונים ועזבה לכיוון הפורט התשיעי. כתוצאה מכך, אשתו של דוביד, מאיה, החלה לחפש נואשות מחסה לילדיה. בעיר מצא הירש לוין, חבר ב"מועצת הזקנים של הגטו", את יוליה, המשרתת לשעבר של קמבריה, שהסכימה לעזור. דליה בת השלוש הבלונדית וכחולת העיניים הובאה מהגטו ולאחר שהוטבלה בכנסייה כרמליטית, נשלחה לבית היתומים גלגאודישקיס. המצב היה קצת יותר מסובך לאילנה שחורת העיניים וכהת השיער שהוברחה מהגטו בשק תפוחי אדמה. עם זאת, יוליה ברונטייטה מיהרה לקבל החלטות. קרוביה בכפר מרוחק באזור רדווילישקיס ידעו שיש לה בת, רג'ינה, אז יוליה צבעה את שיערה וגבותיה של אילנה והעמידה פנים שזו בתה. בתה רג'ינה שהתה בינתיים אצל משפחתו של סטרומילאי מקובנה. יוליה היתה מוכנה לתת מחסה גם למאיה, אבל האחרונה לא יכלה להשאיר את אמה הזקנה והחולה בגטו.
מצאנו את יוליה בכתובת שמסר לנו הירש, ואילנה, יחד עם המציל שלה, התיישבו בדירתו של הדוד י. אפשטיין. רג'ינה, לאחר שנפרדה מהסטרומילאי, ואילנה התחילו ללמוד בבית ספר יהודי. לא מצאנו את דליה הקטנה בבית היתומים - היא אומצה על ידי זוג חקלאים מבוגרים. במשך זמן רב הזקנים חסרי הילדים לא היו מוכנים להיפרד מ"מאריטה", אבל לבסוף הם השתכנעו שיש חובה כלפי המתים. מדי פעם היו האפוטרופוסים לשעבר מבקרים את הילדה. כל ארבע הבנות היינו לבושות בחולצות זהות, וזה אומר שהיינו שוות וחיות כמו אחיות. נהגנו לעשות הכל ביחד; עם זאת, כל אחת מאיתנו היתה צריכה להתגבר על העבר הקצר אך המעיק שלנו - חווית המלחמה. כשאבי י. אפשטיין מונה לעבוד בווילנה, אילנה עזבה עם משפחתו ודליה נשארה עם יודליביץ' שכבר חשבה להוריה. גם יוליה ורג'ינה עברו לווילנה. בימי ראשון הלכנו לעתים קרובות לבקר אותן. ליוליה היו סודות משלה, שלא סיפרה לאיש. על מה היא חשבה ב-21 בינואר הקטלני, בדרכה למשרד ציבורי כדי להשיג מסמכים לדירתה החדשה? האם היא הצטערה על הבית הישן בו התגוררה במשך 35 שנים בזמן שעבדה בבית החולים של הצלב האדום, או ששמחה שלא תצטרך עוד ללבות תנורים או לחמם את המים? אולי היא חשבה על פניות גורלה המורכבות - היא נולדה בפטרבורג, באה לגור בליטא, שירתה אנשים, סיימה קורס אחיות... היא הייתה שקועה במחשבות, כל כך עמוקות שלא שמה לב לאוטובוס מספר 11 הנוסע לעבר האור הירוק במלוא המהירות...
אמן של הבנות מאיה פאגירסקי וסבתן קמבר נספו בעת חיסול גטו קובנה. לאחר המלחמה הדודות של הבנות - בלומה וטאובה אימצו את הבנות. בתחילה אימצו יעקב ובלומה אפשטיין את אילנה ואילו אחותה דליה, לאחר שכנועים ממושכים (הזוג הליטאים לא היה מוכן להיפרד ממנה) נלקחה על ידי טאובה יודלביץ' ובעלה שחזרו יחד עם בניהם. דליה סיימה את לימודיה במכון הפוליטכני של קובנה ועבדה במפעל בווילנה. דליה פאגירסקי (לימים קוטאסוב) היגרה לישראל בשנת 1974 ומתה בתל אביב בשנת 2004. לאחר המלחמה כל המשפחות התגוררו זמן מה בדירה אחת, אך אז נפרדו. יוליה ברנואטה עבדה כאחות בבית החולים של הצלב האדום בווילנה. היא נספתה בתאונת דרכים בשנת 1983. אילנה בוגרת המכון הרפואי וממשיכה לחיות ולעבוד כרופאה בווילנה.
צרו איתנו קשר:
הפייסבוק שלנו
