זלמן ברוידא

זלמן ברוידא ז"ל בן זנביל וחיה, נולד בשנת 1917 בעיירה טבריג, ליטא. לאביו, זנביל היו אלה נישואים שניים לאחר שאשתו הראשונה נפטרה. מנישואיו הראשונים של אביו היו לזלמן שני אחים: מאיר ויוסף. זלמן גדל בסביבה יהודית והיה פעיל בתנועות נוער ציוניות. בגיל צעיר מת עליו אביו והוא נותר לחיות עם אמו, חיה. בשנת 1941, כאשר הצבא הגרמני פלש לליטא, נמלטו זלמן ואמו מביתם. לאחר נדודים הגיעו לגטו שבלי. במחנה דאוגל הופרד זלמן מאמו, מאז לא ראה אותה. ככל הידוע הועלתה האם על רכבות המוות לאושוויץ, שם נספתה בתאי הגזים. בגטו שבלי הכיר זלמן את חנה שילנסקי שלימים תהייה אשתו. בהיותו בודד בעולם מבלי לדעת מה עלה בגורל משפחתו, הוא אומץ על ידי לאה שילנסקי, אמה ּשל חנה, והפך לבן לכל דבר. אתם הלך לאורך כל השנים במחנות העבודה והריכוז, החל משבלי, שטוטהוף ועד דכאו. כאסיר בגטאות, פעל זלמן במחתרת היהודית, עסק בהעברת צפנים בין אגפי המחנות, הבריח מזון לגטו והתריע על פעילויות צפויות של הנאצים, בהן אקציות של ילדים ומבוגרים.

אחיו, מאיר, שהה גם הוא בגטאות בתחומי ליטא, שם נרצחו אשתו ושלושת ילדיו. אחיו יוסף ברח מאימת הצבא הגרמני לרוסיה וכך ניצלו חייו. בתחילת שנות ה-60 קיבל האח אשרת יציאה מברית המועצות ועלה לישראל עם אשתו ושני ילדיו.

במאי 1945 הגיעו ידיעות כי הצבא הנאצי נוחל תבוסה בחזית והם החלו בפינוי חפוז של מחנות הריכוז. זלמן ודב שילנסקי היו בין האלפים שצעדו במה שכונה “צעדת המוות". ימים ולילות צעדו לעבר יעד בלתי ידוע. רבים מצאו את מותם באותה צעדה בגלל תנאי מזג האוויר הקשים, הגשם השלג והקור המקפיא. חלקם נורו בראשם בידי אנשי אס-אס כי לא עמד להם הכוח להמשיך ולצעוד. באחד הלילות, כאשר עצרו למנוחה, ירד שלג כבד. זלמן ודב שילנסקי כוסו במעטה שלג ולא שמעו בבוקר את ההנחיה של הגרמנים להמשיך בצעידה. כאשר קמו גילו כי הם ועוד כמה מחבריהם נשארו לבדם בשטח. זמן קצר אחר כך חיילי בעלות הברית אתרו אותם וכך נודע להם כי הצבא הנאצי הובס והם משוחררים. לאחר כמה ימים זלמן ברוידא ודב שילנסקי התאחדו עם שלושת האחים לבית שילנסקי: חנה, חיה ואריה ששוחררו אף הם ממחנות הריכוז, ויחד יצאו לחפש אחר האם לאה. הם אתרו אותה במחנה הסגר של בעלות הברית שבו רוכזו ניצולי שואה שהיה חשש כי לקו בטיפוס.

זלמן ברוידא וחנה שילנסקי נישאו ב-1945 בעת ששהו במחנה פליטים במילאנו, איטליה. יחד עם שני ילדיהם שנולדו במחנה: יוסי ז"ל וזהבי, עלו לארץ ב-1948. בישראל נולד בנם הצעיר, חיים ברוידא. בישראל פגש זלמן את אחיו מאיר, ויחד פתחו חנות שעונים ותכשיטים “האחים ברוידא" ברעננה אותה ניהלו משך עשרות שנים.

זלמן נפטר בשנת 1988, סב ל-8 נכדים. הוא לא עמד במשימה שהציב לעצמו בחייו - לאתר, ולו צילום אחד, של אמו חיה, שמקום קבורתה ונסיבות מותה נותרו עלומים.

מתוך: זוכרים לדורות-רעננה