חנה ברוידא

חנה ברוידא ז"ל בת יוסף ולאה שילנסקי, נולדה בשנת 1924 בשבלי, ליטא. הבכורה מבין ארבעה אחים: דב שילנסקי ז"ל (לימים יו"ר הכנסת) חיה בלוטמן ז"ל ואריה שילנסקי. המשפחה חיה ברווחה והתגוררה בבית דירות בן 3 קומות שבבעלותם במרכז העיר. בחצר האחורית הקים האב יוסף מחסנים לעורות נעליים ולבגדי עור. חנה למדה בבית ספר ובגימנסיה העברית והייתה חברה פעילה בתנועת נוער יהודית. בגיל 12 התייתמה מאביה שמת מסיבוך דלקת התוספתן. עול הפרנסה נפל על אמה,ּ לאה, שהייתה מטופלת בארבעה ילדים קטנים. למרות אובדנו של האב, תפקדה האם ללא לאות, דאגה שלא יפגעו חיי השגרה של ארבעת ילדיה הקטנים, הקפידה שיפגינו נאמנות אחד כלפי אחיו ואחיותיו, שימשיכו הביקורים בבית הסבים והסבתות, שלא יפגעו חיי החברה בתנועות הנוער והשתתפות בקייטנות ובמחנות הקיץ. בשנת 1941 חלו תמורות בחיי המשפחה. הצבא הגרמני החל לשטוף את מדינות אירופה. הליטאים הפכו למשתפי פעולה עם הנאצים. האח, דב שילנסקי בן ה-13, נעצר ונכלא. רק בדרך נס בהתערבותה של האחות נה, שדיברה על לבו של נציג הגרמנים, הוא שוחרר. התברר כי ניצל ממוות בירייה בקברי אחים ביערות ליטא. כעבור זמן גורשו האם לאה וארבעת ילדיה מביתם והועברו לגטו שבלי שהוקם בפאתי העיר. חנה נשלחה לעבודות כפייה בחדר האוכל ששימש את הגרמנים, ובתוך סיכון חיים הבריחה מידי לילה מזון למשפחה ולחברים בגטו. לימים הכירה בגטו את זלמן ברוידא, שנמלט מהעיירה טבריג בליטא ומצא עצמו בודד בעולם. לאה, האימא של חנה, אמצה אותו כבן לכל דבר. מגטו שבלי הועברה חנה למחנה דאוגל משם לשטוטהוף, שם שהתה יחד עם אמה ּואחותה חיה, בעוד אחיה, דב ואריה שילנסקי וזלמן ברוידא, שהו באזור שיוחד רק לגברים.

משטוטהוף הועברה חנה למחנה הריכוז דכאו, שם הועסקה בעבודות כפייה וסבלה ממחסור במזון. רבים מחבריה וממכריה מצאו שם את מותם ברעב. היא עצמה העידה כי אין לה כל הסבר הגיוני כיצד שרדה בחיים מול אימת המוות שאפפה כל פינה במחנה וסיפרה כיצד נאלצה לגנוב קליפות תפוחי אדמה כדי לשרוד. בתום המלחמה הצליחו ארבעת האחים לבית שילנסקי לאתר האחד את השני. יחד יצאו למסע לחפש אחר האם לאה שגורלה לא היה ידוע להם. לבסוף, בדרך מקרה, אותרה האם במחנה הסגר של הצבא האמריקני שבו רוכזו ניצולי שואה שהיה חשש כי לקו בטיפוס. לאור המפגש המרגש משני צידי הגדר, שזכה לתשומת לב מכל עבר, ניאותו מפקדי המחנה לשחרר את האם מההסגר, והמשפחה התאחדה. חנה וזלמן ברוידא הועברו לאיטליה למחנה פליטים של ניצולי שואה במילאנו. בשנת 1945 נישאו, שם נולדו שניים מילדיהם: יוסי ז"ל וזהבי.

ב-1948 עלו ארצה, בתחילה למעברת חדרה ואחר כך לרעננה שם פתחו חנות שעונים ותכשיטים. בישראל נולד בנם השלישי, חיים ברוידא. לימים הפכה חנה לסבתא ל-8 נכדים ו-7 נינים.

חנה נהגה להתנדב בבית חולים לוינשטיין וזכתה לתעודות הוקרה רבות על פעילות למען הקהילה. חנה ברוידא נפטרה בשנת 2010. יהי זכרה ברוך!

מתוך: זוכרים לדורות-רעננה