אלי שרפשטיין 2024

הערב בבית וילנה והסביבה, במסגרת סדרת סופרים ואנשי רוח, נפגשנו עם סופר ומשורר היידיש אלי שרפשטיין מקיבוץ מעגן מיכאל. זכינו להכיר גם את השבט הפרטי של אלי שהציג את יצירתו ביידיש וילנאית. תענוג צרוף לאוהבי תרבות הבית היידישיסטי האותנטי, של אמא ושל סבא... הקשבנו קשב רב לסיפורים על דוד המלך ממינסק וגוליית מווילנה, על הזכייה הגדולה, על הבמה שהסתובבה הפוך בתיאטרון בווילנה, על מגדל בבל של השפות שדוברו בווילנה, על הנלחמים נגד אמריקה, על הנקמה ועוד וכל זאת בליווי נגינתו של הנכד גלבוע.

לפני תחילת האירוע, ציינו  מלאת 83 שנים ל'אקציה הגדולה' בגטו קובנה, שהחלה בבוקרו של 28 באוקטובר 1941. יערית גלזר קראה קטע מזכרונותיה של רחל רוזנצווייג, כפי שנמסרו לה מד"ר קרול הופמן:

"בעשרים ושמונה באוקטובר התרחש בגטו באירוע הטראומטי ביותר ׳האקציה הגדולה׳. הגרמנים דרשו מראשי הגטו לכנס את כל התושבים על מנת למיין ולהחליט מי יגורש ומי יישאר. המשטרה היהודית, בלית ברירה, החליטה לשתף פעולה והודיעה שכולם חייבים להתייצב בשש בבוקר בכיכר הגדולה, שלמרבה האירוניה נקראת 'כיכר הדמוקרטיה'. מי שיישאר בבית – דמו בראשו נאמר בהודעה. וכך יצאנו כולנו מהבתים השכם בבוקר העשרים ושמונה באוקטובר, לבושים בבגדים החמים שהיו לנו וליבנו מנבא רע. בבתים נשארו רק החולים והזקנים. שוטרים גרמנים חיפשו ומצאו אותם וירו בהם למוות.

כעשרים וששה אלף איש נדחסו לכיכר, והגרמנים הורו לנו להסתדר בשורות ולהתחיל לעבור מול הבמה, עליה עמדו אנשי אס.אס וקצינים.

הסלקציה החלה. אנשי האס.אס סימנו בידיהם מי ימינה ומי שמאלה. פניהם חתומות. התהליך נמשך שעות ארוכות. כשהגיע תורנו הבחנתי לתדהמתי, שמאחורי הקצינים הגרמנים שעל הבמה נמצא היהודי שהיה אצלנו בבית והביא לי את המכתב ממרים סרברוביץ. את דמותו אני זוכרת עד היום, גבוה עם קרחת מלאה.

מאז אף פעם לא פגשתיו אלא נודע לי מי זה היה. הוא חייך אלי חיוך קטן ועשה סימן כמעט בלתי נראה בידו. כאילו אמר לי לא לדאוג...

המשפחה שלי נשלחה לצד הטוב, לצד החיים אך כעשרת אלפים, בעיקר משפחות עם ילדים קטנים וזקנים, נלקחו לפורט התשיעי, המצודה המשקיפה על העיר, ונטבחו שם"...