מרק דבורז'צקי

מרק בן דב דבורז'צקי נולד ב-1908 בעיר וילנה שבצפון-מערב רוסיה (לבסוף בפולין; כיום בירת ליטא). לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר התיכון החל ללמוד רפואה באוניברסיטת ננסי, ולבסוף קיבל תואר דוקטור לרפואה מאוניברסיטת וילנה בשנת 1935. מנעוריו היה פעיל בתנועה הציונית, ונבחר למועצת עיריית וילנה מטעם הסיעה הציונית.

בעת שפרצה מלחמת העולם השנייה שירת דבורז'צקי בצבא הפולני ונפל בשבי. הוא נמלט ממחנה השבויים, והגיע לעיר הולדתו וילנה. לאחר כניסת הגרמנים לליטא והקמת גטו וילנה ב-1941, פעל כרופא בגטו. בגטו התקיימה מערכת רפואית מפותחת למדי, וד"ר דבורז'צקי מציין בספריו את תושייתם של כמה מעמיתיו באלתור תרופות ותכשירים רפואיים. יחד עם עבודתו הרפואית, ותחילתה של מלאכת התיעוד של הנעשה בגטו, השתתף גם בתנועת המרי שפעלה בגטו. הוא תכנן להימלט אל שורות הפרטיזנים ביערות, אך לפני שיצא הדבר לפועל נשלח למחנות עבודה באסטוניה, בספטמבר 1943. במחנות העבודה באסטוניה הועסקו רבבות יהודים בעבודות כפייה. הרופאים שביניהם הועסקו גם כ"מטפלים" שהיו אמורים לטפל בעצירים, בעיקר בגלל החשש הגרמני ממגיפות והרצון לנצל את כוח העבודה של עובדי הכפייה. הרופאים היהודים נאלצו לנהל משחק מוחות עם הרופאים הנאצים הממונים עליהם, בנסותם להציל יהודים מפני הוצאה להורג על ידי הסוואת מחלותיהם באמצעים שונים. כשהתקרבו הכוחות הסובייטים לאסטוניה, חוסלו החולים והחלשים מבין היהודים במחנות העבודה, והנותרים, בהם דבורזצ'קי, הועברו למחנות עבודה בגרמניה. ימים אחדים לפני כניסת צבאות בעלות הברית, נמלט עם חבריו מהמחנה שבו שהו באזור טירול.

לאחר המלחמה

לאחר המלחמה הגיע לפריז, שם היה עורך העיתון היהודי "אונזער ווארט" ('מילתנו'). פרסם סדרת מאמרים תחת הכותרת "מחשבות החוזר", שעוררו הדים בעיתונות העולמית. בשנת 1949, לאחר קום מדינת ישראל, עלה ארצה. בארץ היה רופא בקופת חולים כללית, וערך את כתב העת לרופאי הקופה, "דפים רפואיים". היה מראשי המועצה הציבורית הרפואית של ההסתדרות ומפעילי ארגון הרופאים חברי ההסתדרות. בנוסף עמד בראש ארגונים יהודיים בארץ ובעולם, בהם הארגון העולמי של לוחמים יהודים, פרטיזנים ואסירי המחנות, הארגון העולמי של יוצאי וילנה וארגון הפרטיזנים, לוחמי המחתרות ומורדי הגטאות.

דבורז'צקי ראה לעצמו חובה להנציח את מאמציהם של הרופאים היהודים בתקופת השואה, בגטאות ובמחנות, וגם את זוועות הרפואה הנאצית. החל באמצע שנות ה-50 פעל לייסד קתדרה למחקר ולימוד השואה: לאחר שלא עלה בידו לעשות זאת באוניברסיטה העברית בירושלים פנה לאוניברסיטת בר-אילן בעניין, ואף דאג למימון, ובשנת 1959 ייסד את הקתדרה לחקר השואה באוניברסיטת בר-אילן, שהייתה הקתדרה הראשונה לחקר השואה בעולם, ועמד בראשה. חרף מחקריו, ניסיונו והמוניטין שרכש, על מנת לזכות בקביעות, נאלץ לבסוף להציג דיסרטציה בהיסטוריה, וב-1967 קיבל תואר דוקטור להיסטוריה מהסורבון, על מחקרו "מחנות היהודים באסטוניה 1942–1944", שבשנת 1970 הופיע בעברית בהוצאת "יד ושם".

בשנת 1953, שבה חולק לראשונה פרס ישראל, זכה דבורז'צקי בפרס בתחום מדעי החברה על ספרו "ירושלים דליטא בשואה ובמרי", הדן בחיי וילנה בתקופה הכיבוש הנאצי. ב-1957 זכה בפרס צבי קֶסֶל לספרות של יהדות מקסיקו על הממואר "בין הבתרים", המתאר את חייו בגטו וילנה.

דבורז'צקי היה מן המתנגדים להסכם השילומים עם מערב גרמניה. העיד במשפט אייכמן. בשנות ה-50 רץ לכנסת השלישית מטעם מפא"י אך לא נבחר לכנסת.

נפטר בתל אביב בשנת 1975 בתום מחלה ממושכת. נקבר בבית העלמין קריית שאול בנוכחות קהל רב. הניח אישה, בן ובת.

מקור: ויקיפדיה

מארק דבורז'צקי – המצפון של שארית הפליטה

בשבת, ג' ניסן שנה זו, נפטר דוקטור מארק דבורז'צקי בגיל שישים ושבע, לאחר מחלת לב ממושכת. בהלווייתו, שנתקיימה ביום ראשון, השתתף קהל רב – לוחמי ארגון הפרטיזנים, יוצאי מחנות ההשמדה, סופרים, רופאים יוצאי וילנה והסביבה, סטודנטים באוניברסיטת בר-אילן – קהל מגוון, שבא לחלוק כבוד לדוקטור דבורז'צקי המנוח ולהזיל דמעה על קברו הרענן של האיש, שהיה כה פופולרי ואהוד על שדרות העם השונות, ואשר מותו השרה עליהם אבל כבד.

ספדו למנוח רקטור אוניברסיטת בר-אילן פרופסור מ. צ. קדרי, דוקטור מ. פייגנברג, ח. לזר, א. סוצקובר וש. חולבסקי.

ביום השלושים לפטירתו נתקיימו עצרות זכרון לזכרו בבית סוקולוב בתל אביב, מטעם הארגון העולמי של פרטיזנים, יוצאי מחנות ומרכז קופת חולים, בבית לייויק, מטעם ארגון סופרי אידיש בישראל, באוניברסיטת בר-אילן – מטעם האוניברסיטה ובבית וילנה בתל אביב – מטעם ארגון יוצאי וילנה והסביבה. בעצרות אלה העלו אנשי ציבור וידידיו הקרובים את זכר דמותו של המנוח בפני קהל אוהדיו הרבים שנכחו בעצרת. ביום השלושים לפטירתו נתקיים גם טקס גילוי המצבה על קברו בבית הקברות בקרית שאול.

דוקטור מארק דבורז'צקי היה איש רב-פעלים ורב תושיה. היתה זו דמות מופלאה וססגונית, איש נקי-כפיים ובר-לבב, ידיד וחבר ומעל לכל בעל מסור ונאמן ואב דואג ואוהב. את כל זמנו הקדיש לתורה ולמעשים טובים. תורתו – הנצחת זכר השואה האיומה שהיה אחד מקורבנותיה, סובליה. הוא ראה בעיניו את אובדן עמו והשמדתו על ידי העם הגרמני המרצח, הרגיש על גופו ובנפשו את כל מוראות התקופה, ומאז השחרור הקדיש את כל כוחותיו להטפה ולהנצחה, ללמד לקחים והקניית תודעת התקופה בלב העם, הנוער וגויי העולם. הוא היה דמות פופולרית וידועה בין כל אלה שעברו את תקופת השואה, בארץ וברחבי העולם, בין יהודים ושאינם בני-ברית כאחד. כולם כבדוהו, העריכוהו והעריצוהו על מידותיו התרומיות כאדם, על עקביות דרכו הציבורית, כרופא, עסקן, סופר ומטיף.

מתוך: חיים לזר

לקריאה נוספת:

בועז כהן, השואה בעשורים הראשונים של מדינת ישראל: המקרה של מאיר מרק דבורז'צקי/ יד בן צבי 2020