חיים מנחם בסוק

בסוק למד בישיבה ובית ספר תיכון בווילנה והיה בוגר תנועת הנוער הדתית לאומית - "השומר הדתי". במלחמת העולם השנייה, בסוק היה חבר במחתרת הציונית בגטו וילנא, ישב בכלא הנאצי ואף השתתף במרד גטו וילנא. בתום המרד ברח מהגטו והצטרף לפרטיזנים. בסוק היה לוחם וחבלן בגדוד "וילגיוס" שלחם בנאצים מיערות ליטא. לאחר המלחמה חזר לפולין בשליחותה של תנועת תורה ועבודה והמזרחי. בסוק היה מפעילי הבריחה ועלייה ב' לארץ ישראל. ביוזמתו הוקמו 18 הכשרות, שיצאו למערב אירופה. בתקופה זו היה מראשי תנועת תורה ועבודה והמזרחי באירופה המזרחית והיה ממייסדיה של התנועה במחנות העקורים. במשפטי נירנברג היה לעיניהם ואזניהם של מאות אלפי ניצולים כשדיווח בעיתון ביידיש על ההליכים המשפטיים.

בסוק עלה ארצה בשנת 1947, והצטרף לקבוצת יבנה (שם עבד כעגלון - דבר שהתגאה בו ובמקביל החל לימודי משפטים). הוא פעל בהגנה כחבלן בדרום הארץ ובמלחמת העצמאות שימש חבלן ומפקד פלוגת חי"ר. בסוק נמנה עם מייסדי הנח"ל. לאחר לימודיו השתלב בפרקליטות הצבאית ובין תפקידיו הרבים בצבא היה גם קצין ייעוץ וחקיקה למטכ"ל, קצין הדרכה משפטית בצה"ל, נשיא בית המשפט הצבאי הראשון בעיר העתיקה ב-1967 ואחר כך נשיא בית המשפט הצבאי בגדה המערבית. בסוק סיים את שירותו בצה"ל בדרגת סגן-אלוף. נישא לנחמה בן דב, מתלמידותיה של נחמה ליבוביץ, שעבדה כמורה בקבוצת יבנה.

בסוק למד משפטים בבית הספר הגבוה למשפט וכלכלה באוניברסיטת תל אביב. בשנת 1956 הוסמך כעורך דין. בנוסף למד באוניברסיטה העברית בירושלים סוציולוגיה ומנהל ציבורי. הוא כיהן גם כיועץ המשפטי של הרבנות הראשית ושל משרד הדתות. בסוק כיהן כחבר הנהלת המפד"ל, ובשנת 1969 נבחר למועצת עיריית תל אביב וכיהן כסגן ראש העיר. משנת 1973 ועד שנת 1989 כיהן כראש האגף לחינוך בעירייה ובנוסף עסק בפעילות ציבורית נרחבת:

• ממייסדי בית התפוצות וחבר הנהלת המוזיאון
• חבר בהנהלת יד ושם
• חבר הנהלת קרן תל אבי לספרות ואומנות
• נמנה עם חבר הנאמנים של אוניברסיטת בר-אילן
• חבר בוועדה המייעצת של בנק ישראל

בשנת 1982 הוא הוסמך כדוקטור לשם כבוד למשפטים מטעם אוניברסיטת אדלפי בארצות הברית. פרסם מאמרים בכתבי עת בתחומים חוק ומשפט, חברה וזיכרונות אישיים. הוא זכה בפרס החינוך ובאות יקיר תל אביב. בשנת 2006 נפטר דר' חיים מנחם בסוק בביתו בשיבה טובה והשאיר אחריו אישה, 5 ילדים, 17 נכדים ו-20 נינים.

חיים בסוק היה ידיד נפש של הצייר משה ברנשטיין. הם הכירו בווילנא, בה למד ברנשטיין באקדמיה לאמנות הציור. הוא ליווה אותו לאורך כל דרכו בארץ ותמך בו תמיכה מורלית, חומרית וציבורית. כתב והפיק את הספר "אור הסמטאות האבודות" - עולמו של מ. ברנשטיין. הספר המקיף ביותר על חייו ויצירתו של האמן. ברנשטיין נפטר שבוע וחצי לאחר מותו של בסוק.