דז'יסנה

דז'יסנה     Dzisna

העיירה שוכנת בשפך הנחל דז'יסנקה והנהר דז'ווינה באזור יערות, 35 ק"מ צפונית מערבית לפולוצק. נוסדה בראשית המאה ה-16. בחלוקת פולין הייתה עיר גבול מבוצרת בשלטון רוסי. באמצע המאה ה-19 צורפה למחוז וילנה. במלחמת העולם הראשונה הייתה תחת שלטון רוסי עד 1917 ואז נכבשה בידי הגרמנים. ב-1918 נכנסו לעיירה הבולשביקים ושנה לאחר מכן הפולנים, אשר ספחו אותה סופית למחוז וילנה ב-1922. במלחמת העולם השנייה נהרסו רבעים שלמים בעיירה. בקיץ 1944 שוחררה ע"י הצבא האדום.

היהודים נזכרים במסמכים של דז'יסנה בשליש האחרון של המאה ה- 18, אך ככל הנראה הגיעו אליה כבר במאה ה-16. ב-1897 היו בה 4,617 יהודים, שהיוו כ-70% מהאוכלוסייה. רובם התפרנסו ממסחר זעיר וממלאכה. לקראת סוף המאה היו גם 265 פועלים שכירי יום. הפעילות הכלכלית התמקדה בשני ימי שוק שבועיים, בהם נעשו עסקי חליפין עם איכרי הסביבה.

לקהילה היה בית כנסת ושישה בתי מדרש, ופעלו בה חברות "ביקור חולים", "הכנסת כלה" וחברות צדקה ולימוד. החסידות חדרה לעיירה כבר בדורותיה הראשונים וב-1862 כיהן בקהילה ר' מרדכי מקאמין מחסידות חב"ד ויורשו היה ר' מרדכי מרגליות "הצדיק". לקראת סוף המאה חדרה לעיירה ההשכלה, למרות ההתנגדות העזה של חסידי חב"ד, שנותרו הרוב בעיירה.

החינוך התפתח מחדר מסורתי לתלמוד תורה במתכונת "חדר מתוקן", שלימדו בו גם עברית, רוסית, חשבון ומקצועות כלליים. בית ספר יידישאי שנפתח בראשית המאה ה-20 נסגר תוך זמן קצר בלחצם של החסידים.

ב-1882 פרצה שריפה גדולה בעיירה שהרסה מאות בתים וחנויות של יהודים ובכלל זה את בית הכנסת ובתי המדרש. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גויסו יהודים רבים לצבא הצאר. ב-1917 העיירה נכבשה על ידי הגרמנים ונקלעה למשבר כלכלי וגם פשטו בה מגפות.

בתום המלחמה עברה העיירה חילופי שלטון בין הפולנים לסובייטים, שבסופם היא סופחה לפולין ב-1922. חודשה הצמיחה הכלכלית והדמוגרפית כשהיהודים מהווים 62% מהאוכלוסייה. עם פתיחת תחנת הרכבת התפתח המסחר ותוצרת חקלאית זרמה בקרונות אל מרחבי פולין. המסחר הקמעוני גדל, אך לא באותה הצלחה, ויהודים רבים נפגעו מהתחרות של סוחרים ובעלי מקצוע פולנים, שהציעו מוצרים מייצור המוני. בסוף שנות ה-20 נוסד "בנק עממי" וקופת גמ"ח שסייעו לסוחרים ובעלי מלאכה יהודים.

עם הזמן חלה התעוררות בחיי הציבור היהודי. נבחר ועד קהילה חדש, שהרחיב את פעילות המוסדות שלו כמו בית הכנסת, בית העלמין, המקווה, תלמוד התורה ובית החולים. בשנות השלושים שימש הרב שמריהו זלמן יפה כראש הקהילה ואף היה חבר במועצת העיירה.

הפעילות הציונית הגיעה לשיא בשנות ה-30 ובעיירה פעלו "פועלי ציון", "החלוץ", "החלוץ הצעיר" "השומר הצעיר", בית"ר ועוד. לצדם של הציונים פעלו הבונד וקבוצה קטנה של קומוניסטים (במחתרת). לאנשי הבונד היה מועדון עם ספרייה גדולה. נפתח גם בית ספר יידישאי של ציש"א שזכה למוניטין, שמוריו היו אנשי הבונד, ובשנת 1929/30 למדו בו 180 ילדים. בני נוער יהודים למדו גם בגימנסיה הפולנית וב-1919 היוו 40% מהתלמידים.

בימי מלחמת העולם השנייה:

ערב המלחמה התגוררו בדז'יסנה כ-3,000 יהודים. ב-17 בספטמבר 1939 נכנס לתוכה הצבא האדום והוחל המשטר הסובייטי. הולאמו עסקים פרטיים, בתי עסק, בתי מלאכה ונכסים דלא ניידי. כמה משפחות עשירות הוגלו לאזורים מרוחקים בברית המועצות.

ב-22 ביוני 1941 הפציצו הגרמנים את העיירה והרסו בתים רבים. מקצת מהבחורים היהודים גויסו לצבא האדום ורבים אחרים, יחידים ומשפחות, ברחו לברית המועצות. ב-2 ביולי 1941 נכבשה העיירה על ידי הגרמנים. מייד הם החלו במעשי דיכוי, אפליה ורצח, ביניהם איסור ללכת על מדרכות, טלאי צהוב, הגבלות תנועה, עבודות כפייה, הוצאה להורג של עשרה גברים ברחבת הכנסייה ועוד. בסוף יולי הוקם יודנראט בראשות נחום רוכלין ואפרים גורדון, ומשטרת סדר בפיקוד ברל וייסמן. ב-3 באוגוסט 1941 הוקם הגטו בשני רחובות, שחוברו ביניהם בגשר. לגטו הובאו גם יהודים מכמה עיירות קטנות וכפרים. הגטו לא גודר, אך נאסרה התנועה ממנו ואליו ושומרים על הגשר הקפידו על כך. בינואר 1942 נדרשו היהודים למסור דברי ערך וכסף מזומן, פרוות ומעילים ועוד.

היהודים הועסקו בעבודות מפרכות כמו כריתת עצים, פינוי שלג ממסילות ושבירת קרח על הנהר. היהודים בגטו חיו בצפיפות קשה, ברעב ( עם 100 גרם לחם ליום) ובקור. בפברואר 1942 קוצצו מנות המזון למחצית והיהודים הצליחו להתקיים בזכות מסחר עם איכרים שהתגנבו לגטו בהסתר, תוך סיכון חיים. תנאי הרעב והצפיפות גרמו להתפשטות טיפוס ועוד מחלות. בערב פסח תש"ב ובסוף מאי 1942 היו אקציות קטנות. ב-15ביוני 1942 הוקף הגטו בכוחות גדולים של גרמנים, ז'נדרמים ושוטרים מקומיים שירו לתוכו במקלעים והשליכו רימונים. חלק מהיהודים ניסו לברוח אבל רובם נורו. מבין היהודים שנותרו בחרו הגרמנים 17 בעלי מקצוע עם בני משפחותיהם וכל האחרים – על פי מקור גרמני 2,181 ועל פי מקור אחר יותר מ- 3,000 – נרצחו ביער ליד אחוזת פיאסקי ונקברו בבורות. כמה צעירים נמלטו והצטרפו לפרטיזנים. יחידים מבין יהודי העיירה שרדו עד לשחרור.

מקור: ויקיפדיה