גלובוקי

גלובוקי‫ (Globoki)

שוכנת באזור יערות על אגם גלובוקי וזורם בה נחל קטן.

היישוב צמח סביב מנזר כרמליטי מן המאה ה-17 ובמאה ה-18 היה לעיירה. ב-1793, עם חלוקת פולין השנייה, נכללה גלובוקי ברוסיה וב-1812 נכבשה בידי צבא נפוליאון, שקבע במנזר את מפקדתו. ב-1815 חזר האזור לשלטון רוסיה, עד מלחמת העולם הראשונה.

אוכלוסיית גלובוקי הייתה מורכבת מבלארוסים, פולנים ויהודים. בשנים 1918-1915 נכבשה גלובוקי על ידי הגרמנים ובתום המלחמה – על ידי הבולשביקים. ב-1920 השתלטו על העיירה והאזור סביבה הפולנים. ב-1922, אחרי שמחוז וילנה סופח רשמית לפולין, הייתה גלובוקי לעיר נפה. במלחמת העולם השנייה הייתה תחת שלטון סובייטי ומיוני 1941 תחת כיבוש נאצי. בקיץ 1944 שוחררה העיר בידי הצבא הסובייטי.

היהודים הראשונים התיישבו בגלובוקי במרוצת המאה ה-18 ובעת מפקד האוכלוסין של 1776 ישבו בה 755 יהודים. הם עסקו במסחר וחכירת אדמות מבעלי אחוזות. במחצית השנייה של המאה ה-19, אחרי שבגלובוקי הוקמה תחנת רכבת על מסילת הברזל מפולוצק לווילנה, פקדה אותה צמיחה כלכלית ודמוגראפית מואצת והיא הייתה למרכז סחר אזורי. היהודים היו רוב באוכלוסייה וחלקם בפיתוח הכלכלה היה מכריע. רובם התפרנסו ברווחה וקצתם היו סוחרים עשירים ויצואני תוצרת חקלאית לפולין ורוסיה. כן היו בה בעלי טחנות קמח, מנסרות ובתי מלאכה לעיבוד עורות. בימי שוק נהרו לגלובוקי סוחרים יהודים מכל האזור ואף מווילנה.

בקהילה היה רוב לחסידי חב"ד ובשנים 1853-1848 כיהן ר' שמואל מוהליבר, מייסד תנועת "חיבת ציון". בסוף המאה ה-19 ובראשית ה-20 היו בעיירה בית כנסת, עשרה בתי מדרש, ישיבה וכמה חברות צדקה ועזרה הדדית. החינוך היהודי התבסס על חדרים מסורתיים וב-1909 נפתחו שני בתי"ס פרטיים – יידישאי ובי"ס עברי "תושיה", שלצד לימודי קודש למדו בו עברית, רוסית, חשבון ומקצועות נוספים.

בימי מלחמת העולם הראשונה התמעטה האוכלוסייה היהודית בגלובוקי. מייד לאחר המלחמה חזרה העיירה והייתה למרכז סחר אזורי, אולם למרות הסיוע הכלכלי הרב שיהודי העיר קבלו ותנופת ההתחדשות, הורע מצבם בשנים אלה. ממשלת פולין נקטה במדיניות של העדפת פולנים ובמחצית השנייה של שנות ה-30, עם התגברות האנטישמיות בפולין וההסתה לחרם כלכלי, חלה הרעה נוספת במצב יהודי העיירה.

בספטמבר 1939 נכנס הצבא האדום לעיירה והונהג בה משטר סובייטי: משפחות אמידות הוגלו למחנות עונשין ב-בריה"מ ועסקים הולאמו והפכו לקואופרטיבים. במסגרת "מבצע ברברוסה" נכבשה גלובוקי על ידי הצבא הגרמני ב-2 ביולי 1941. עוד באותו יום חיפשו הגרמנים את הרב כץ וערכו מסע ביזה בבתי היהודים. בימים הבאים נחטפו היהודים לעבודות כפייה וז'נדרמים גרמנים ושוטרים פולנים התעללו בהם. נשים עבדו כמשרתות ומנקות בבתי הגרמנים ונוהל מסע הסתה וגיוס משתפי פעולה ומלשינים נגד היהודים. מצרכי המזון הוחרמו מבתי היהודים ונקבעה עבורם הקצבה יומית של 125 גרם לחם לנפש. ב-22 לאוקטובר 1941 הוקם הגטו בפאתי העיירה והיהודים נאלצו להשאיר בבתיהם את רוב מיטלטליהם. בדצמבר צורפו לגטו גם יהודי קרולוושצ'יזנה. היהודים הועסקו בעבודות כפייה והיו נתונים למעשי התעללות ורצח תמידיים. הרעב בגטו היה כבד ומבריחי מזון נענשו ונורו למוות. הצפיפות, הרעב והמחסור בחמרי הסקה גרמו למגפות. מעשי הרצח הלכו ותכפו.

ב-15 באפריל 1942 הובלו 800 יהודים ליער הקרוב ונרצחו, במסגרת החלטת המושל הגרמני לצמצם את אוכלוסיית הגטו. מספר צעירים הצליחו להימלט ולהצטרף לפרטיזנים. אחרי האקציה הראשונה גברו הרעב והגזרות וב-1 ביוני הוקמו בגלובוקי שני גטאות – אחד לעובדים בעלי מקצועות נדרשים ומשפחותיהם והגטו הכללי. ב-19 ביוני הוצאו 2,500 מיושבי הגטו הכללי ליער, שם נורו ונקברו בבורות שהוכנו מראש. אחרי אקציה זו הוקטן שטח הגטו, הוקף גדר תיל גבוהה והפך למחנה עבודה לכל יושביו (כולל ילדים). בקיץ זה צורפו לגטו יהודים שהוחזרו מהיערות ומעיירות הסביבה ובסתיו עבדו כל יושבי הגטו, מ-42 קהילות, למען הצבא הגרמני. ב-17 באוגוסט הצליחה קבוצת יהודים שיצאו לעבודה מחוץ לגטו להימלט ליער - שומריהם הז'נדרמים  נורו ע"י יחידה של הצבא האדום בפיקודו של סרן בודיונוב, אשר העמידה פנים שברצונה לערוק אל הגרמנים. השמירה על הגטו תוגברה וב-19 באוגוסט בלילה כותר הגטו ע"י כוחות גדולים של הוורמאכט ושוטרים אוקראינים. בבוקר למחרת התמלאו רחובות הגטו בגוויות יהודים שנרצחו על ידם. יחידים הצליחו לברוח ליער ומאות הסתתרו בבונקרים, בבורות, בארובות ובמרתפים. כאלף יהודים שנלכדו רוכזו באחד הבתים. למחרת הופצץ הגטו ע"י להק של מטוסי קרב ובתי הגטו הוצתו ע"י שוטרים. היהודים שיצאו מהבונקרים נתגלו ונורו וכמה עשרות הצליחו להימלט. ביומיים שלאחר מכן נמשכו החיפושים אחרי המסתתרים. רבים נתגלו ונהרגו ומאות נחנקו. הגטו בער במשך כמה ימים ואיכרים גויסו לאיסוף גופות של יהודים שניסו להימלט ולקבורתן בבורות גדולים ביער ברקה. באקציה זו נרצחו כ-5,000 יהודים והניצולים המעטים הצטרפו ליחידות הפרטיזנים, חלקם נפלו בקרבות וכמאה שרדו עד סוף המלחמה.

מקור: ויקיפדיה

לקריאה נוספת: יזכור (באנגלית)