לביידז'ייב

לביידז'ייב (בבלארוסית: Ле́бедзева, לביידזייבה; בפולנית: Lebiedziew; ברוסית: Лебедево, לבדבו; ביידיש: לעבעדעווע) היא עיירה במחוז מינסקש בבלארוס, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה.

תולדות היישוב

היישוב נזכר לראשונה בשנת 1387, והתל הסמוך ליישוב מתוארך לסביבות שנת 1000 לפני הספירה. במהלך המאה ה-16 שימש היישוב כעיר מלכותית. לאחרמלחמת העולם הראשונה נכללה העיירה בתחום הרפובליקה הפולנית השנייה.

1323-1790 היישוב היה חלק מהממלכה הפולנית לאטבית.

1790-1915 היישוב השתייך לאימפריה הרוסית.

1915-1920 בזמן מלחמת העולם הראשונה ולאחריה התחלפה השליטה בעיירה בין גרמניה, פולין וברית המועצות.

1921-1939 בין שתי מלחמות העולם היה היישוב חלק מפולין.

1939-1941 בתחילת מלחמת העולם השנייה היישוב סופח בידי הסובייטים.

1941-1944 נכבש על ידי השלטון הנאצי.

בשנת 1944 עם סיום מלחמת העולם השנייה נכבש היישוב על ידי ברית המועצות עד שבשנת 1990 הוכרזה עצמאות למדינת בלארוס לה משתייך היישוב עד היום.

יהודי לביידז'ייב

בין מלחמות העולם נמנו בעיירה כ-900 יהודים, קרוב למחצית תושביה, והתקיימה בה פעילות ציונית, לרבות סניף של תנועת "החלוץ הצעיר", בית ספר עברי שהיה שייך לרשת "תרבות", רשת בתי ספר עבריים ציוניים שפעלה בארצות מזרח אירופה. פעילות זו נאסרה עם כיבוש האזור בידי הסובייטים  בספטמבר 1939.

בסוף יוני 1941, במהלך מבצע ברברוסה, נכבשה העיירה בידי הגרמנים, ואלו ריכזו תוך מספר ימים את הגברים היהודים בה, והובילו אותם למחנה שבויים ממנו לא שבו.

בסוף אוקטובר 1941 רוכזו יתר יהודי העיירה ויהודי כפרי הסביבה בגטו מגודר שהוקם ביישוב, בו גויסו בני 14 ומעלה לעבודות כפייה, תוך רצח 15 נערים מהגטו בדצמבר 1941.

ב-24 ביוני 1942 הוכנסו כ-650 עד 800 יהודי הגטו שבעיירה לרפת גדולה בסמוך לכפר הסמוך מרקוב, ושם נשרפו חיים לאחר העלאת המתחם באש בידי הגרמנים. בהמשך ניהלו גרמנים מצוד אחר יהודים מסתתרים מהעיירה, ורצחו עשרות מהם.

מקור: ויקיפדיה