יום השואה 2017-יד ושם

דבריה של מיקי קנטור, יו"ר האיגוד בטקס לציון 74 שנה לחיסול הגטו, 2017

"ה'אני' של כל איש הוא הסכום היוצא מחיבּוּר זכרונו עם רצונו, מהתאחדות העבר עם העתיד"

אַחַד הָעָם הוא שם העט של אשר צבי גינצברג, שחי באוקראינה בשלהי המאה ה-19. הוא היה מראשי הוגיה של הציונות, מייסד הזרם והוגה הרעיונות של הציונות הרוחנית, ומהחשובים במנסחי הזהות היהודית החילונית-לאומית.

חברות וחברים יקרים, משפחות בני וילנה, קובנה, שוונציאן ובני ליטא בכלל. מר אדמינס בגדונאס, שגריר ליטא בישראל וידידי עובדי השגרירות.

אחת החוויות המשמעותיות הצרובות במהות העצמית שלי היא חוויית טקסי האזכרה שמדינת ישראל מקיימת מאז קום המדינה, מאלה הקשורים לחללי צה"ל שנפלו במלחמות ישראל ועד לזכר נספי השואה בכלל. שותפות גורל.

אלה הזכרונות היהודיים והלאומיים הקולקטיביים שחקוקים עמוק במוחי. מיום שעמדתי על דעתי, הזיכרון הוא העמידה בצוותא, בחצר בית הספר, בתיכון בילדותי ואח"כ לאורך כל שנות בגרותי, בשירות הצבאי ובחיי האזרחיים עד היום.

תחושה חזקה של ביחד אמיץ של כולנו העם היהודי, מול כוחות הרוע ולמרות אשר ארע, אנחנו כאן.

ובנוסף לאלה, אני נושאת עמי את פצע הזיכרון הפרטי שלנו, המשפחה הקטנה של אמא ואבא ואח צעיר ממני, בביתנו הצנוע בהרצליה.

כילדה, היו לזיכרונות אלה משמעות של שותפות גורל. עם הורים כואבים ושותקים בימים, מתלחשים בערבים וזועקים בלילות. מן ברית והסכמה והחלטה להיות הנחמה שלהם, השאיפה לגרום להם שמחה ואושר שייחפו על אבלם וימלאו את החוסרים בכל טוב אפשרי.

הנה כי כן, זיכרון ארועי השואה ולקחיה הינם מרכיב מרכזי בתפיסת הזהות העצמית שלנו כפרטים, כילדי הניצולים מאותה שואה מצד אחד ומן הצד השני – של כולנו כאומה. ואנו מתמידים ומתעקשים להמשיך ולזכור ולהזכיר ולגבש אותו לכדי זהותנו, לכדי עיצוב אישיותנו הפרטית כבני דור שני והקולקטיבית כעם ישראל במדינת ישראל. וכן, אנו מאמינים בכל מאודנו בטבע האדם. כי מה שאירע אז, עלול להתפרץ ביתר עוז בהווה ובעתיד, באם ניתן לשיכחה לתפוס את מקום כל הזיכרונות הללו. אם נתיר לזיכרון וללקחים להיגרס תחת ארועי ההווה הסוערים והשיכחה שתשתלט על האנושות תוליד זיכרון של מידע חדש, והשיכחה תשליט עליה חשיכה והשכחה והכחשה. כמה פשוט.

מדוע איננו מרשים לעצמנו לשכוח את עשה לנו עמלק, למרות שהזיכרון הזה גם מאיים על שלוות נפשותינו כל השנים? כי הרי השיכחה מאפשרת לו לאדם לשכוח את הרע ולזכור את הטוב ולעשות התחלות חדשות, שבסופו של יום מולידות שואות.

זו עובדה היסטורית טראגית ומצערת כל כך - שואת יהודי וילנה והסביבה וליטא כולה חיסלה באכזריות העוברת את גבולות הדמיון האנושי נפשות, משפחות, חלומות, שקיפלו בתוכם כל מה שאומה מכילה - תרבות, דת, אמנות ואומנות, מנהיגות, אהבת האדם והחיים - עולם שלם של קהילה חיה ותוססת, שהיתה מעורה דורות כה רבים במולדת מאפשרת ואהובה.

למרבה הצער, רבים ממעשי הנבלה הללו בוצעו בידי בני עוולה ליטאים, שכניהם ועמיתיהם של אבותינו, ביניהם ועימם חיו מזה דורות. קשה לשכוח וגם לא נכון לעשות זאת.

בשם איגוד יוצאי וילנה והסביבה בישראל, הניצולים, ילדיהם ובני משפחותיהם, בשם משפחת יחידת חיל הים שנציגיה מציינים עמנו היום מלאת 74 שנים לחיסול גיטו וילנה ויהדות ליטא, בשם ילדינו ונכדינו ובשם עם ישראל.

אני פונה אליך, כבוד שגריר שגריר ליטא בישראל מר אדמינס בגדונאס, אשר מצאנו בך - כמו בקודמיך השגרירים – פתיחות, רצון והשקעת מאמצים רבים, להמשיך לצעוד בנחישות בדרך שנפרצה בשנים האחרונות ביחסים בין שני העמים.

אני פונה אליך בשם חברי כאן, לא לחדול לפתוח את הדעת בקרב אחיך בני ליטא, לעודדם וללמדם פרק כאוב זה בהיסטוריה של העם הליטאי, להצעיד אותם למולה בעיניים פקוחות ואמיצות, להסיר את כל המוקשים שתפגוש במסלול משמעותי זה!

אנו מאמצים את ידיך להנחותם ללא לאות, ללא מורא, ולהנחיל להם את ההכרה בטוב הקיים והמאפשר אצל כולנו באשר אנו ואת הבחירה בסובלנות אל ליבותיהם של העם הליטאי לדורותיו.

האני של כולנו הוא הסה"כ של זכרוננו, מודעותנו עם רצונותינו, מהתאחדות עברנו עם עתידנו אותו ניצור.

כי אנו כאן - לזכור כל זאת, לא לשכוח ולא לתת להשכיח.

הזמנה לטקס