ראדושקוביצה
רדשקוביצ'י (בבלארוסית: Радашко́вічы; בפולנית: Radoszkowicze, רדושקוביצ'ה) היא עיירה במחוז מינסק שבבלארוס, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה.
תולדות היישוב
העיירה נזכרת לראשונה בשנת 1447, ובשנת 1569 הוענקו לה זכויות מגדבורג. בחלוקת פולין השנייה, בשנת 1793, נכללה העיירה בתחום האימפריה הרוסית, ולאחר מלחמת העולם הראשונה, בהתאם להסכם ריגה, נכללה בתחום הרפובליקה הפולנית השנייה.
בשנת 1897 נמנו בעיירה 1,519 יהודים, רוב תושביה. בין מלחמות העולם נמנו בעיירה כ-1,200 יהודים, כמחצית מתושביה, והתקיימה בה פעילות ציונית, תוך קיוםבתי ספר עבריים. פעילות זו נאסרה עם כיבוש האזור בידי הסבייטים בספטמבר 1939.
ב-25 ביוני 1941, במהלך מבצע ברברוסה, נכבשה העיירה בידי הגרמנים, ואלו הטילו גזירות שונות על יהודיה, ובהן חובת ענידת טלאי צהוב, הגבלות תנועה, חובת תשלום סכומי כופר וחובת ביצוע עבודות כפייה מגיל 13.
ב-11 במרץ 1942 נערכה בעיירה אקציה, במסגרתה נורו החולים והקשישים בבתיהם, וכ-1,200 היהודים הנותרים הוצעדו אל מחוץ לעיירה, ונורו יחד עם יהודי הכפר הסמוך אודרנקה. בשלב זה ניסו להימלט מהטבח יהודים רבים, אך הגרמנים ערכו אחריהם מצוד ביערות הסביבה.
כ-110 יהודים בעלי מלאכה שעברו סלקציה, וניצלו מהטבח, הוחזרו לעיירה, ורוכזו בה בגטו מגודר בין שני בתים, אליו צורפו כ-110 יהודים נוספים שאותרו במקומות מסתור בסביבת העיירה. בגטו זה סבלו היהודים מרעב כבד, בשל אספקת מזון זעומה אליו.
ב-10 באוקטובר 1942 פשטו הגרמנים על הגטו שבעיירה, ולאחר שירו לתוכו, ריכזו את כל יושביו, וחייבו אותם בענידת לוחיות זיהוי ממוספרות על בגדיהם. בחודשים שלאחר מכן הצליחו להימלט מהגטו 35 צעירים. בעקבות זאת, אספו הגרמנים את כ-260 היהודים שנותרו בגטו ביום 7 במרץ 1943, ושרפו את כולם חיים באסם. שלוש נשים יהודיות וארבעה ילדים יהודים שנתגלו למחרת בהריסות הגטו נרצחו במקום. מתוך 22 עובדי כפייה יהודים שעוד הושארו בגטו, חמישה נורו כעבור מספר ימים, ו-17 הנוספים הצליחו להימלט מהגטו, ולחבור ליחידות פרטיזנים.
מקור: ויקיפדיה
צרו איתנו קשר:
הפייסבוק שלנו
