יום השואה 2011 יד ושם

דבריה של יו"ר מיקי קנטור 2011

"העולם לא יושמד מאלה שעושים רע, הוא יושמד מאלה שמסתכלים מהצד ומסרבים להתערב" אלברט איינשטיין 1879-1955

וילנאים וליטאים יקרים, אורחים נכבדים/ יד ושם, 2011

בפתח דברי, אני מבקשת לשלוח מעל במה זו בשמי ובשמכם, איחולי החלמה ובריאות שלמה ליו"ר איגוד יוצאי וילנה והסביבה בישראל  מר מיכאל שמיביץ', אשר מצב בריאותו אינו מאפשר לו להיות חלק מהקהל האהוב עליו כל כך, במעמד חשוב זה.

הנה אנו שוב כאן, אורחי "יד ושם", רשות הזיכרון לשואה ולגבורה, בירושלים עיר הקודש.

התאספנו מכל קצוות הארץ, ניצולי שואה, בנותיהם ובניהם, להתאחד תחת קורת גג אחד ולהתייחד עם זכר משפחותינו בווילנה ובליטא, אשר ניספו לפני 68 שנים בשואה הנוראה ההיא.

אנו כאן על מנת לקדש ולהנציח את זכר קהילת ירושלים ירושלים ד'ליטא, קהילה מפוארת רבת שנים שעלתה בעשן הצורר הנאצי ואותם ליטאים אשר שיתפו עימם פעולה. הקהילה כולה, על אנשיה ונשותיה הטובים, על גדולי הדת ודגולי התרבות, על אנשי הרוח והמעש, על הזקנים והאמהות וילדיהן, על פשוטי העם ועל מנהיגיהם, ועל אוצרות תרבותה הידועה לתהילה.

אנו כאן על מנת להבטיח להורינו היקרים, לארגוני קהילותינו ובעיקר – לעצמנו – לפעול ללא מנוח ולעשות ככל שמשיגות ידינו, ללימוד מורשת אבותינו המגוונת, המלומדה והמעמיקה, מושא לגאוות יהדות מזרח אירופה כולה. להתוודע, לחקור ולהנציחה בכל דרך ידועה ולהורישה לילדינו ולדורות הבאים מדור לדור.

אנו מעיינים וקונים דעת עוד ועוד אודות תרבות הקהילה ותולדות שואת יהדות וילנה וליטא, בספריית העיון שהקמנו, בהרצאות ובסמינריונים, בכנסי ניצולים מכל העולם שאנו עורכים בבית וילנה בת"א, באתר האינטרנט המתרחב והמעמיק שהקמנו ובמצעדי החיים שאנו מקיימים מדי שנה לבורות פונאר.

בפעילויותינו אלו, גילינו גם כי רבים מבני הדור החדש בליטא, מנהיגים, תלמידים ומורים פתחו את ליבם להכיר וללמוד את השואה ולקחיה ולכבד את מורשת קהילת יהדות ליטא ואת תרומתה לעם הליטאי, בתוכו חיה ושגשגה במשך 600 שנים.

מארחינו, אנשי "יד ושם", מחנכים מדי שנה עשרות מורים ליטאים, מנגישים אותם עם חמרי מידע מקוריים, מעבירים  להם סדנאות ומקנים להם את ערכי ולקחי השואה, ע"מ שיחזרו לארצם ויאפשרו לילדי הדורות הבאים בליטא להתוודע אליהם.

נושאים רבים ומגוונים, ובהם: האנטישמיות בפרספקטיבה היסטורית, האידיאולוגיה הנאצית והיהודים, סדנאות של שנאת זרים. הם מבקרים במוזיאון ההיסטורי של יד ושם, מוזיאוני הזיכרון והילדים, נכנסים לאתר האינטרנט, חווים היכרות עם סרטים בנושא. אותם מורים עוברים גם סמינר בבית לוחמי הגיטאות, בוחנים את משמעויות ההנצחה, מקשיבים לעדותו של ניצול ומסיירים גם בהיכל השמות במוזיאון.

כמוהם גם מנהיגי השלטון הליטאי, רוה"מ, שר החוץ וסגניתו, שרי ההגנה והתרבות, חברי פרלמנט ואנשי ציבור רבים, המבקרים בארץ – מתעמתים ב"יד ושם" עם הפרק המכוער בהיסטוריה שלהם, מתרשמים ולומדים מכל אשר המקום הזה מעמיד לרשות זכרון השואה.

חברים יקרים, כבת הדור השני להורים ניצולי שואה בשרשרת ההיסטוריה, כבת לאמי שנפטרה כווילנאית גאה לפני למעלה משנתיים, אני מבקשת לציין תובנה עקרונית חשובה בעיני: להיות דור שני זו מחוייבות ואחריות, על כל המשתמע מכך.

אני מציעה לנסות להיות קשובים ופתוחים לאותם אנשים, המגלים מחוייבות לגדל דור צעיר ובריא, עם ערכים של כיבוד ואחווה, למרות ומבלי לשכוח את מעשי אבותיהם. נגלה פתיחות למעשים (לא להצהרות) ולצעדים בוני אמון הננקטים ולא נפסיד זכות גדולה של מימוש רגע היסטורי.

זכר מעשי הזוועה, אשר ביצעו אותם בני עמלק בבני עמנו בשנות השחור הללו לא יימחה ולא יישכח. לא ניתן גם להשכיח אותו לעולמי עד. אין מחילה למעשים נפשעים אלו, של רצח עם, באשר הוא.

בו בזמן, אני גם מבקשת לשלוח מכאן את רגשות הערכתנו הכנים שאנו, פעילי האיגוד, חשים כלפי שגריר ליטא בישראל, מר דריוס דגוטיס ולצוותו, העומדים כל השנה בפני מצבים בלתי אפשריים במציאות בה הם פועלים, תוך גילוי סובלנות ומתן כבוד לכל, ועושים עבודה נפלאה ללא לאות לבניית גשרים של הבנה וקירוב לבבות בין הדורות הממשיכים של שתי האומות. יישר כוחם.

ונציין גם את חיילי חיל הים שאיגוד יוצאי וילנה אימץ וגם אומץ על ידו, הנוכחים כאן באולם, אשר עצרו את שיגרת יומם על מנת להיות חלק מארוע חשוב זה, לשמוע ולראות, ללמוד, להפנים ולזכור את הדברים.

וכולנו ביחד נזכור, לא נשכח, לא נסלח ולא ניתן להשכיח!