ברוך שוב בורקה
כשהגרמנים כבשו את וילנה (VILNIUS) ברח לעיירה רדושקוביץ` (RADOSHKOVICHI), שם נכלא בגטו. בעת חיסול הגטו הזה ברח משם וחזר לגטו בוילנה. בורקה וחברו יעקב קושקין ("קובה") השיגו אקדחים וברחו ליערות רודניקי. שם השניים צורפו לגדוד "המשחרר", ובורקה סופח ליחידת החבלה. בורקה שוב לקח חלק בקרבות רבים, השתתף במיקוש והשמדה של 13 רכבות האוייב הגרמני. לאחר שחרורה של וילנה (יולי 1944) הצטרף לצבא האדום והמשיך במלחמה נגד הנאצים. נפצע בחזית ולאחר שהחלים הועבר לצבא פולני. עלה ארצה כמעפיל באוקטובר 1945. כתב ספר: "מעבר לשמי העננה"
משה-מוסי ארונסון
לאחר הכיבוש הגרמני נכלא בגיטו קובנה. בגיטו היה חבר במחתרת האנטינאצית. בעת חיסול הגיטו (ביולי 1944) גורש יחד עם האחרים משרידי הגיטו למחנה דכאו שם שהה עד ששוחרר על ידי חיילי צבא ארצות הברית. עלה ארצה בשנת 1990.
חנה רבינוביץ` (סולץ)
בוגרת הגימנסיה העברית "תרבות" בוילנה (VILNIUS). כשהגרמנים כבשו את וילנה נכלאה בגיטו המקומי. שולחה למחנה עבודה, שם גם היה אביה חיים סולץ. חיים סולץ אירגן במחנה קבוצה מחתרתית והם ברחו ליערות רודניק וחנה היתה עם הבורחים הללו. בהגיעה ליער נתקבלה ליחידה פרטיזנית של צנחנים מברית המועצות ולאחר מכן הועברה לגדוד הפרטיזני "הנוקם". עלתה ארצה.
מאיר שומכר מקסים
כשהגרמנים כבשו את עיר מולדתו וילנה (VILNIUS) נכלא בגיטו המקומי. בגיטו היה חבר במחתרת (פ.פ.או). בספטמבר 1943 ברח מהגיטו ליערות נארוץ שם הצטרף לפרטיזנים. מאיר השתתף בקרבות שגדודו ניהל נגד הגרמנים וכשהאיזור שוחרר על ידי הצבא הסובייטי התנדב להמשיך במלחמה נגד הנאצים בשורות הצבא האדום. מצורף אישור מהמטה הפרטיזני של חטיבת "וורושילוב". עלה ארצה.
יצחק רוגלין
למד בבית ספר "תרבות" בוילנה (VILNIUS), הצטרף לתנועת "השומר הצעיר" ובשנת 1938 יצא להכשרה חלוצית בעיר צ`נסטוכוב (CZESTOCHOWA). עם פרוץ מלחמת גרמניה - פולין, בשנת 1939, חזר לעירו וילנה.
לאחר שוילנה נכבשה, בשנת 1941, על ידי הגרמנים נכלא בגיטו. בגיטו הצטרף למחתרת של האפ.פ.או. הצליח לצאת עם קבוצת חברים מהגיטו ליערות נארוץ` והצטרף לגדוד הפרטיזני "המבער", שהיה מסונף לחטיבה הפרטיזנית על שם וורושילוב (VOROSHILOV).
כשהאיזור שוחרר על ידי הצבא הסובייטי גוייס לצבא האדום והמשיך במלחמה נגד האוייב הנאצי עד למיגורו הסופי.
עיטורים:
- מדלית הנצחון על גרמניה במלחמה הגדולה של המולדת (צבא אדום).
- לוחם פרטיזן במלחמת העולם השנייה, ארגון הפרטיזנים בישראל.
- על"ה, מדינת ישראל.
יצחק צוקרמן אנטק
נולד בוילנה (VILNIUS) למשפחה מסורתית למד בגימנסיה העברית בוילנה והצטרף לתנועת הנוער הציונית "החלוץ הצעיר". משנת 1936 נמנה עם חברי מרכז "החלוץ" בורשה (WARSZAWA) ובשנת 1938, עם האיחוד בין "החלוץ הצעיר" ו"פרייהייט" ("דרור"), מונה לאחד משני המזכירים הכלליים של התנועה המאוחדת ועסק בארגון והדרכה בסניפי התנועה ברחבי פולין. בפרוץ המלחמה בין גרמניה לפולין, בספטמבר 1939, יצא יחד עם פעילי "החלוץ" מוורשה מזרחה לשטחים שהיו בשליטת ברית המועצות, ואירגן את המסגרת התנועתית לפעולה במחתרת. באפריל 1940 עבר לשטח המערבי של פולין, שהיה תחת הכיבוש הגרמני ונהיה לאחד המנהיגים הבולטים של המחתרת היהודית בורשה. יצחק היה בין יוזמי הוצאת העתונות המחתרתית ונמנה עם מארגני סמינרים וכנסים לנוער כמו כן, ארגן את הגימנסיה של "דרור". הוא פעל ליסוד מסגרות תיאום עם קבוצות נוער נוספות שפעלו באורח לא חוקי, ביחוד עם אנשי "השומר הצעיר". במרץ 1942 היה בין מקימי הגוש האנטי פשיסטי, גוף שלא האריך ימים ולא הגיע להשגים ממשיים. עם תחילת גירוש היהודים מוורשה תבע להתחיל בפעילות מלחמתית אקטיבית, אך הצעתו נדחתה. ב- 28 ביולי 1942 השתתף בפגישת היסוד של הארגון היהודי הלוחם (אי"ל) והיה חבר במטה של האי"ל. בתחילת דצמבר 1942 יצא לקרקוב (KRAKOW) ובליל ה- 22 בדצמבר 1942 לקח חלק בפעילות קרבית, נפצע ברגלו וחזר פצוע לורשה. פעל רבות לארגון המרד של ינואר 1943 ובעת המרד פיקד על יחידה קרבית שהתעמתה עם הגרמנים. בתחילת אפריל 1943 עבר לצד הארי וכנציג האי"ל ריכז את הקשרים עם ארגוני המחתרת הפולניים. בימי המרד של אפריל 1943, העביר נשק ללוחמים בגיטו ובשוך הקרבות אירגן קבוצה לחילוץ הלוחמים מהגיטו. בנפול מרדכי אנילביץ, מפקד המרד, מונה כמפקד האי"ל ולאחר המרד הקדיש את כל מאמציו למציאת מיסתור ואמצעי קיום לאלה שהצליחו לצאת מהגיטו. יצחק קיים קשרים הדוקים עם ארגונים יהודיים וארגונים מחתרתיים פולניים ובימי המרד הפולני בורשה, בקיץ 1944, עמד בראש יחידת לוחמים יהודיים שהשתתפה בקרבות לצד המתקוממים הפולנים. בתום המלחמה היה אחד מראשי יהדות פולין. פעל רבות למען שארית הפליטה והיה מהפעילים המרכזיים בארגון "הבריחה". בשנת 1947 עלה לארץ ונמנה עם מקימי קיבוץ "לוחמי הגיטאות".
אריה דיסטל לייבקה
כשהגרמנים כבשו את וילנה (VILNIUS) נכלא בגיטו המקומי. בגיטו הצטרף למחתרת של האפ.פ.או. והיה פעיל בה. בתקופה שנלקח לעבודת כפייה על ידי הגרמנים נשלח לעבוד במחסני נשק וחיבל בתותחים להגנה אווירית שהיו במקום. כמו כן השתתף במבצע של שחרור יוסף גלאזמן, חבר המטה של המחתרת, מידי המשטרה.
בספטמבר 1943 נלכד והוגלה למחנה עבודה באסטוניה ומשם נלקח, בקיץ 1944, למחנה ריכוז בגרמניה. בתום המלחמה הצטרף לקבוצת "נקם" שניסתה לעשות שפטים בפושעים הנאצים.
עלה ארצה.
יצחק ויטנברג ליאון
בן למשפחת עמלים. למד את מקצוע התפרות ומצעירותו פעיל במפלגה הקומוניסטית הבלתי לגלית. זכה לאהדה מצד הפועלים בעיר וילנה (VILNIUS) ובשנת 1936 נבחר כיושב ראש אגודת פועלי העיר. כמו כן, היה חבר המועצה של האגודות המקצועיות בוילנה. עם הכיבוש הגרמני ירד למחתרת כי היה מבוקש על ידי שלטונות הכיבוש. היה מיוזמי הקמת המחתרת הלוחמת ומפקדו הראשון של הפ.פ.או. ממקום מסתורו יצאו הפקודות בשמו המחתרתי "ליאון". ויטנברג דגל בדעה שהמחתרת הלוחמת בגיטו חייבת לאמץ לה את הקו של ניהול המאבק נגד האויב בתוך הגיטו עצמו. לפי תפיסתו עזיבת שערי הגיטו פירושו - הפקרה למוות של האוכלוסיה הבלתי מזויינת.
קו זה אושר על ידי מפקדת הפ.פ.או בגיטו. ויטנברג הכין גם תכנית למקרה של נסיון חיסול הגיטו על ידי הגרמנים. לפי תכנית זו, תיקרא האוכלוסיה לפרוץ את שערי הגיטו, תחת חסות הלוחמים, ולצאת ליער.
תכנית זו שמשה כעמדה של הפ.פ.או. אם כי בגיטו היו קבוצות לוחמים אחרות שחלקו עליה.
ב-9 ביולי 1943, דרש מפקד הגסטפו בוילנה, קיטל, את הסגרתו המיידית של ויטנברג. רשמית הבטיח שהוא ישוחרר לאחר חקירה. אולם לכולם היה ברור שזו הבטחה שקרית, פרי ערמת הגרמנים.
ויטנברג התחבא וברבים הודיעו שהוא מת (אף הציגו תעודת פטירה) אך קיטל לא האמין לשמועה, והמשיך לחפשו. ב- 15 ביולי נתפס ויטנברג ונאסר באזיקים אלא שבשער הגיטו הצליחו הלוחמים לשחררו והוא ברח.
ב- 16 ביולי העמיד קיטל אולטימטום לגיטו: להסגיר את ויטנברג עד לשעה 6 בערב או שהגטו יופצץ בפצצות תבערה. בהשפעת האולטימטום החלו גם בגיטו להשמע קולות להסגרתו של ויטנברג כדי לא להמיט אסון על הכלל בגלל יחיד.
באותו זמן ישב ויטנברג במסתור והוציא פקודות לקראת הקרב הצפוי. בינתיים גברה התסיסה בקרב יהודי הגיטו ומפקדת הפ.פ.או סברה שאין להכנס במאבק דמים עם יהודים גם כשאינם צודקים. לאור זאת החליט ויטנברג להתאבד, אולם קיטל דרש להסגירו חי. ויטנברג מינה את אבא קובנר לפקד על הפ.פ.או ויצא להסגיר את עצמו. על יד שער הגיטו חיכה לו קיטל.
על נסיבות מותו קיימות שתי גרסאות: בלע מנת ציאנקלי - רעל, שהיה ברשותו ומת באותו ערב. הגירסה האחרת אומרת שהוא נרצח על ידי הגסטפו תוך עינויים והתעללות בו.
לפרטים >>
יחזקאל קרמרמן חצקה
קרמרמן יחזקאל לאחר שסיים בית ספר עממי למד מסגרות. כשהגרמנים כבשו את וילנה (VILNIUS), ביוני 1941, נכלא בגיטו המקומי. בגיטו הצטרף לאירגון המחתרת של האפ.פ.או. עם חיסול הגיטו, בספטמבר 1943, ברח מהגיטו ליערות רודניקי והצטרף לפרטיזנים. בתחילת שנת 1945 יצא מוילנה כשמטרתו להגיע לארץ ישראל. עלה ארצה באוקטובר 1945 בסרטיפיקט. פירסם ספר זכרונות "מוילנא ירושלים דליטא עד חיפה".
חיה לוין (מזיא)
בוגרת בית ספר תיכון עברי בוילנה (Vilnius) למדה בסמינר למורים, לאחר מכן למדה באוניברסיטה הוילנאית. בפרוץ המלחמה בשנת 1941 נכלאה בגיטו והצטרפה למחתרת של הפ.פ.או. יצאה ליערות רודניקי ולחמה במסגרת הגדודים הוילנאים. השתתפה בקרב לשיחרור וילנה. עלתה ארצה ב- 1945 דרך רומניה. עוטרה ב: * על"ה - עיטור לוחמי המדינה, * מדליית "פרטיזן במלחמת המולדת * הגדולה" מהרפובליקה הבילורוסית, * מדליית "הוקרה" ומדליית "ז`וקוב".
ליפמן אהרונוביץ`
יליד וילנה. בוגר בית ספר תיכון. שירת בצבא הפולני ונפל בשבי הגרמנים, בספטמבר 1939. בעקבות הלשנה על מוצאו היהודי הועבר למחנה מיידנק (MAJDANEK) ומאוחר יותר לחלם (CHELM), שם הועסק בטשטוש עקבות רצח יהודים. נמלט משם, יחד עם קבוצת יהודים, והצליח להצטרף לקבוצת פרטיזנים שפעלה באיזור. לאחר שחרור האיזור על ידי הצבא האדום גוייס לשורותיו והמשיך ללחום בנאצים עד למיגורם הסופי. עלה ארצה ב- 1957.
טוביה אורבך
שלמה באראן סיומה
חניך בית ספר תרבות ותלמיד בטכניון וילנה (VILNIUS). עם הכיבוש הגרמני בשנת1941, נכלא בגיטו. ערב חיסולו של הגיטו הצליח לברוח ליערות רודניקי ולהצטרף לפרטיזנים. עלה לישראל ב- 1949.
נחום קגנוביץ`
בפרוץ מלחמת פולין - גרמניה, בספטמבר 1939, נטל חלק בקרבות בורשה (WARSZAWA). כשוילנה (VILNIUS) נכבשה על ידי הגרמנים נכלא בגיטו המקומי. בגיטו היה חבר בארגון המחתרת של האפ.פ.או. ובהמשך ברח ליערות שם הצטרף לפרטיזנים. נתמנה לרב סמל בכיר. פיקד על קבוצת פרטיזנים והשתתף בקרבות רבים נגד הגרמנים ומשתפי הפעולה. נפצע בקרבות. עוטר במספר אותות על השתתפותו במלחמה נגד הנאצים. עלה ארצה.
אסיה ביג (ביק)
חברה פעילה בארגון ה- פ.פ.או. בגטו וילנה (Vilnius) וקשרית. יצאה מהגטו, עם עוד שניים מחברי המחתרת, דרך תעלות הביוב כשפניהם מועדות להצטרף אל הפרטיזנים ביערות והם נתקלו במשמר גרמני שציווה עליהם לעצור. בתשובה שלפו השלושה אקדוחים ופתחו באש לעבר הגרמנים. אסיה וחבריה נתפסו חיים. והם נתלו בפומבי על ידי אנשי הגסטפו בוילנה.
משה ברנצובסקי
אין פרטים נוספים.
חיינה בורובסקי
בעבר חברה בתנועת "השומר הצעיר". בשנת 1932 הצטרפה למפלגה הקומוניסטית. כשהגרמנים כבשו את וילנה (VILNIUS) נכלאה בגיטו המקומי. בגיטו היתה פעילה במחתרת של האפ.פ.או. וייצגה את מפלגתה במטה המחתרת. בהמשך ברחה ליער והצטרפה לפרטיזנים. שימשה בתפקיד קומיסאר פוליטי בגדודה.
פניה ברנצובסקי (יוכלס)
חברת הפ.פ.או. בגיטו וילנה (VILNIUS). יצאה ליער ולחמה כפרטיזנית בגדוד "הנוקם".
צבי לוין הירשקה
בבית הוריו קיבל חינוך יהודי. חבר בתנועת "הנוער הציוני" מגיל צעיר. בימי הכיבוש הגרמני נכלא בגטו וילנה (Vilnius). היה חבר במחתרת פ.פ.או. ונטל חלק במבצעים להשגת נשק עבור האירגון ממחסני התחמושת הגרמניים במחנה בורבישקי. יצא דרך תעלת הביוב בתוך קבוצה מאורגנת ליערות רודניקי (Rudniki), כדי להצטרף לפרטיזנים. אחרי תקופה מסויימת נשלח, על ידי המטה הפרטיזני הראשי, יחד עם כמאה לוחמים נוספים, להקים בסיס פרטיזני ביערות נאצ`ה (Nache). המעשה לא הצליח, משום שבשטח שלטו הכנופיות הלאומניות הפולניות של הא.ק. (AK), וקבוצתו של צבי נאלצה לחזור לבסיסה ביערות רודניקי, וצבי מונה למפקד יחידה. צבי השתתף בפעולות קרביות רבות וכן, במיקוש רכבות צבאיות של האוייב הגרמני. כמו כן, לקח חלק בקרבות לשחרור העיר וילנה. עלה ארצה באוקטובר 1945. עיטורים: * על"ה - עיטור לוחמי המדינה, * מדליית "פרטיזן במלחמת המולדת הגדולה" מהרפובליקה הבילורוסית, * מדליית "הוקרה" ומדליית "ז`וקוב". * מדליית "ז`וקוב".
דוד סבירסקי דודזיק
בוגר סמינר עברי "תושיה" בוילנה (VILNIUS). לפני פרוץ המלחמה ביוני 1941 למד בפקולטה לכימיה באוניברסיטת וילנה וקובנה (KAUNAS).
בזמן הכיבוש הגרמני נכלא בגיטו וילנה. בגיטו הצטרף למחתרת של יחיאל שיינבוים "קבוצת המאבק השנייה" ובהמשך ברח ליערות רודניקי הצטרף לפרטיזנים ולחם נגד הנאצים. כשהאיזור שוחרר על ידי הסובייטים פעל בבית - היתומים לילדים יהודים שנוסד בעיר וילנה.
עלה ארצה.
עוטר במספר מדליות ואותות בהוקרה על השתתפותו במלחמה נגד הנאצים.
יעקב קפלן יענקל
בזמן הכיבוש הגרמני היה כלוא בגיטו וילנה (VILNIUS). חבר במחתרת של האפ.פ.או. לאחר שמפקד המחתרת יצחק ויטנברג נרצח מונה לנציג המפלגה הקומוניסטית במטה המחתרת. ניסה להמלט מהגיטו דרך תעלות הביוב בכוונה להצטרף לפרטיזנים, אולם נתפס, יחד עם אברהם חוויניק ואסיה ביג, על ידי הגסטאפו והוצא להורג בתלייה. לפני שנתפס הצליח לירות מאקדחו והרג את אחד הגרמנים.
יהודית רזניק (שפירא)
למדה בגימנסיה "תושיה" והחלה ללמוד באוניברסיטה. בזמן הכיבוש הגרמני נכלאה בגיטו וילנה (VILNIUS), נישאה לניסן רזניק, מפעילי תנועת "הנוער הציוני" וחבר במטה הפ.פ.או. בגיטו. היתה חברה במחתרת בגיטו. ברחה ליערות הצטרפה לפרטיזנים ולחמה נגד הגרמנים. עלתה ארצה ביולי 1947.
ברל שרשנבסקי ברקה
חבר פעיל במפלגה הקומוניסטית כשזו עוד פעלה במחתרת תחת השלטון הפולני בוילנה (VILNIUS). בזמן הכיבוש הגרמני נכלא בגיטו המקומי. נמנה עם היוזמים להקמת מחתרת לוחמת מאוחדת בגיטו, ובעצמו ברח מהגיטו והצטרף לפרטיזנים. ביער שימש קומיסאר בגדודי הפרטיזנים "המאבק" ו"מוות לפשיזם".
סוניה הרמן (טלרנט, זקלאד)
יצאה מגיטו וילנה (VILNIUS) ליערות רודניקי באוקטובר 1943 והצטרפה לפרטיזנים. עלתה ארצה בשנת 1948 ובשנת 1950 היגרה לארצות הברית.
חיים זיידלסון
בזמן הכיבוש הגרמני נכלא בגיטו וילנה (VILNIUS). בגיטו היה חבר במחתרת של האפ.פ.או. בחודש ספטמבר של שנת 1943 יצא עם קבוצת אנשי המחתרת מהגיטו ליערות נארוץ` והצטרף לפרטיזנים. משם עבר ליערות רודניקי.
עיטורים:
- פרטיזן "מלחמת המולדת".
- "מדלית הנצחון על גרמניה".
רחל מרגוליס
כשהגרמנים כבשו את עיר מולדתה וילנה (VILNIUS) נכלאה, יחד עם בני משפחתה בגיטו המקומי. בגיטו היתה חברה במחתרת ה- פ.פ.או. תקופת-מה הסתתרה מחוץ לגיטו בשם שאול - לודויקה מקובסקה (LUDWIKA MAKOWSKA). יצאה מהגיטו במאורגן והצטרפה לפרטיזנים ביערות נארוץ` (NAROCH). משם עברה ליערות רודניקי ונתקבלה לגדוד "לנצחון".
בתום המלחמה נשארה בוילנה למדה באוניברסיטה והוכתרה בתואר ד"ר לביולוגיה. בשנת 1988 סייעה להקמת המוזיאון היהודי בוילנה, אספה חומר על תקופת השואה ומונתה למנהלת המדור להיסטוריה יהודית בליטא.
עיטורים:
- "אות מלחמת המולדת" דרגה 2.
- "מדליית הנצחון".
- "מדליית פרטיזן מלחמת המולדת".
דב (בערל) אנגלצ`ין
ברח מגיטו לידה (LIDA) ליערות נאצ`ה שם הצטרף לקבוצה פרטיזנית יהודית מאורגנת כ"מחנה משפחתי". כשהאיזור שוחרר על ידי הצבא הסובייטי גוייס לצבא זה והמשיך ללחום נגד הגרמנים. נפל בקרב בחזית בפרוסיה המזרחית.
מירה ברנשטיין
בוגרת הסמינר למורים באידיש בוילנה ולאחר מכן מנהלת בית הספר התיכוני הריאלי באידיש. לאחר כיבוש וילנה נכלאה בגיטו המקומי והצטרפה לאירגון האנטינאצי פ.פ.או. בגיטו המשיכה בפעילותה החינוכית וניהלה שם בית ספר לילדים. עם חיסול הגיטו נשלחה למחנה המוות במיידנק ושם נספתה.
אלה ליפנובסקי-אהרונוביץ`
ליפנובסקי-אהרונוביץ` (דבורצן). מוצאה ממשפחה וילנאית מהמעמד הבינוני. בנעוריה התחילה ללמוד בתיכון-הריאלי בוילנה, עזבה ועברה ללמוד מקצוע. נישאה יומיים לפני פרוץ המלחמה בין גרמניה וברית המועצות בשנת 1941 לאהרון ארונוביץ` ולאחר הכיבוש הגרמני נכלאה יחד עימו בגיטו, ומשם הם הועברו למחנה "קייליס". שניהם הצטרפו למחתרת של פ.פ.או ובהמשך יצאו ליער רודניקי ונתקבלו לגדוד הפרטיזני הוילנאי "המאבק". בעלה אהרון היה מפקד יחידה זו ונפל בקרב ב-10 ביוני 1944. אלה יצאה מוילנה לפולין ואחר כך לגרמניה ומשם עלתה ארצה, וכאן בארץ נישאה והקימה משפחה.
הירש גליק הירשקה
גליק הירש (הירשקה). חניך בית ספר עברי, ומאז שמלאו לו 13 שנים חיבר שירים בעברית ובאידיש. הירשקה גליק נמנה עם קבוצת הסופרים הצעירים בוילנה "יונגוואלד", שבהמשך נקראה "יונג ווילנע". עם הכיבוש הגרמני ביוני 1941, הירשקה ואביו נחטפו על ידי הגרמנים והובאו למחנה לכריית כבול. בראשית שנת 1943 הוא הועבר לגיטו וילנה ושם בגיטו הצטרף לארגון הפ.פ.או. בגיטו הוא המשיך לכתוב והתרכז בכתיבת שירים ובלדות שתיארו את המציאות העגומה של היהודים הכלואים מאחורי גדרות התיל . הירש גליק חיבר, בין היתר את השיר "זאג נישט קיינמאל אז דו גייסט דעם לעצטן וועג" (אל נא תאמר הנה דרכי האחרונה).גליק כתב את השיר באידיש, ובמרוצת הזמן הפך שירו זה להמנון הפרטיזנים היהודים. לאחר מלחמת העולם השנייה תורגם השיר לשפות רבות. התרגום לעברית נעשה על ידי המשורר והסופר אברהם שלונסקי. ב-1 בספטמבר 1943 נלכד גליק על ידי הגרמנים והוגלה למחנה פילץ באסטוניה. בקיץ 1944 הוא ברח מהמחנה ועימו עוד שמונה חברים מהפ.פ.או. אך כולם נתפסו על ידי הגרמנים והוצאו להורג.
יוסף קרוניק
חיים גורדון קולדאי
בסתיו 1939, כאשר הסובייטים מסרו את וילנה והאיזור שלה לשלטון הליטאי עזב חיים גורדון את עירו ונדד לביילורוסיה הסובייטית.
במרץ 1941 גוייס לצבא האדום לשרות סדיר. בסוף שנת 1941 נפל בשבי הגרמני. בשבי אימץ לעצמו זהות של רוסי בשם זייצב. גורדון הצליח, ומוצאו היהודי לא נתגלה במשך כל העת שהיה בשבי.
בשנת 1943 עלה בידו להתגנב לקרון רכבת וכך הגיע לאיטליה. באיטליה נעצר והיה אסור עד לספטמבר אותה שנה. לאחר ששוחרר מהכלא הצטרף ליחידה הפרטיזנית "לה-פיאמה" ולחם נגד הגרמנים. יחידתו היתה מורכבת מבני לאומים שונים ואיזור פעולתה היה בסביבת האגם קומו. בהיותו ביחידה הפרטיזנית המשיך בהתחזותו לרוסי ונקרא קולודאי.
עלה ארצה.
מיכאל קליבנסקי
קליבנסקי מיכאל
לאחר שסיים גימנסיה בוילנה המשיך ללמוד באוניברסיטת וילנה בפקולטה למשפטים. בפרוץ מלחמת גרמניה-ברית המועצות , ביוני 1941, הצליח לברוח מוילנה והגיע לשטחים המזרחיים של ברית המועצות. בקיץ 1943 התגייס לצבא הפולני שהוקם בברית המועצות. בנובמבר של אותה שנה צורף לקורס צנחנים וכעבור חודש הוצנח ביערות נאליבוקי עם עשרה מחבריו לקורס לביצוע תפקידי מלחמה מיוחדים נגד הגרמנים. פעל במסגרת החטיבה הפרטיזנית על שם קירוב.
לאחר המלחמה למד כלכלה בשווייץ והוכתר בתואר ד"ר לכלכלה. עלה ארצה בשנת 1953 ועבד במקצועו במשרד האוצר עד לפטירתו.
ד"ר קליבנסקי פרסם שורה שלמה של מאמרים וספרים בנושאים כלכליים.
זלמן טוקר
זלמן בוגר הגימנסיה העברית של "תרבות" בעירו וחבר פעיל בתנועת בית"ר. עם כיבוש וילנה על ידי הגרמנים נכלא בגיטו ושם הצטרף למחתרת "קבוצת המאבק השנייה". יצא עם קבוצה מחברי המחתרת ליער והיה פרטיזן. נרדם על משמרתו ובעוון זה הוצא להורג על ידי מפקד הגדוד "מישקה קפיטן" רוסי שהיה ידוע בשנאתו ליהודים.
חנה זיו-נר (אזקוט)
זיו-נר (אזקוט) חנה
לפני פרוץ המלחמה סיימה בית ספר תיכון. ביוני 1941 כשהגרמנים כבשו את וילנה נכלאה בגיטו ושם הצטרפה למחתרת של פ.פ.או. בהמשך יצאה ליער והצטרפה לגדוד הפרטיזנים "הנוקם" שבסיסו היה ביערות רודניקי.
עלתה ארצה.
חיה לזר (שפירא)
בעת הכיבוש הגרמני נכלאה בגטו וילנה (Vilnius). בספטמבר 1943 נתפסה וצורפה לשיירת היהודים שהובלו למחנה רוסה. הצליחה לברוח מהשיירה ובכוחות עצמה הגיעה ליערות רודניקי. ביער הצטרפה לגדוד פרטיזני של יוצאי גיטו וילנה. נמנתה עם חוליית חבלנים בת 4 לוחמים (2 נערים ו- 2 נערות) שיצאו מהיער לעיר וילנה וחיבלו ברשתות החשמל והמים העירוניות. השתתפה בפעולות קרביות נוספות, ובין היתר בפיצוץ פסי רכבת בקו וילנה - גרודנו(Grodno), מיקוש רכבת ופגיעה בגשרים בדרכי הגישה אל היער ולבסיסי הפרטיזנים. היתה סיירת וקשרית. עלתה לארץ.
אברהם גונטובניק אברמל
בגיטו עסק ברכישת נשק והברחתו לגיטו. נתפס ונשלח למחנה באסטוניה. ניצל.
גליקה צ`רניאק (יאנקלביץ`)
כשפרצה המלחמה בין גרמניה הנאצית לבין ברית המועצות גליקה לא הספיקה לברוח מוילנה (Vilnius), נשארה בעיר שנכבשה על ידי הנאצים ונכלאה עם משפחתה בגטו המקומי. באחת האקציות נתפסה והובלה להוצאה להורג, אך הצליחה להתחמק מידי הרוצחים ושבה לגטו.בגטו הצטרפה למחתרת של האפ.פ.או. בהמשך ברחה מהגטו והצטרפה לפרטיזנים ביערות נארוץ`. גליקה פעלה כקשרית, במודיעין, תירגמה עלונים לפולנית והפיצה אותם בין תושבי האזור. עוטרה באותות צבאיים. עלתה לישראל בשנת 1990.
נחום גלפרן
בא מגטו וילנה ליערות רודניקי וצורף לגדוד הפרטיזני "המאבק". השתתף בפעולות קרביות רבות. התרסק ממוקש יחד עם עוד ארבעה פרטיזנים מגדודו בעת נסיון לחבל בעמודי טלפון.
נחום רודאשבסקי נוחקה
יצא מגיטו וילנה והצטרף לגדוד הפרטיזני "המאבק" ביערות רודניקי. השתתף בפעולות קרביות רבות, בפיצוץ גשרים, עמודי טלפון ורכבות. נשלח עם ארבעה לוחמים אחרים לחבל בעמודי טלפון בכביש לידה (LIDA), וילנה (VILNIUS). העמודים היו ממוקשים וכל חמשת הפרטיזנים נהרגו.
יוסף לובוצקי אימקה
לאחר שוילנה נכבשה על ידי הגרמנים נכלא בגיטו המקומי. בגיטו היה מראשוני הפעילים במחתרת של האפ.פ.או והשתתף בהברחת נשק לגיטו. בעת חיסול הגיטו נמלט דרך צנורות הביוב והגיע ליערות רודניקי. צורף לגדוד הפרטיזני "המאבק" ומונה למפקד כיתה. השתתף בקרבות רבים נגד הגרמנים ו"הפולנים הלבנים". אימקה נמנה עם חמשת הפרטיזנים מגדוד "המאבק" שנשלחו לחבל בקוי הטלפון של האויב. לרוע המזל הם נתקלו בעמודים ממוקשים ואימקה עם חבריו נספו בהתפוצצות המוקשים.
ליאורה סבירסקי - דרורי (לוין) בלומה
סיימה בית ספר תיכון עברי. עם כיבוש וילנה על ידי הגרמנים ברחה עם משפחתה מהעיר, אולם לאחר כשנה שבה לוילנה ונכלאה בגיטו, יחד עם בני משפחתה. בגיטו היתה חברה במחתרת "קבוצת המאבק השנייה" ובהמשך יצאה ליער והצטרפה לפרטיזנים ביערות רודניקי. שני אחיה שמואל ובניק גם הם יצאו ליער ושמואל נפל בקרב.
עלתה ארצה בשנת 1945.
בניק לוין
היה כלוא יחד עם בני משפחתו בגיטו וילנה. יצא יחד עם אחיו ואחותו ליערות רודניקי ונתקבל לפרטיזנים. למרות גילו הצעיר השתלב כלוחם פעיל נגד הגרמנים, היה סייר והשתתף בקרבות. נפצע בעת פעולה.
שמואל לוין
פעיל במחתרת בגיטו וילנה בקבוצת המאבק השניה (ארגון יחיאל). חבר בחוליה שהשיגה נשק ממחסני הגסטפו והכניסו אותו לגיטו. יצא ליער בפלוגתו של בורקה פרידמן באפריל 1943. נפל באוגוסט באותה שנה בהתנגשות קבוצתו עם משמר גרמני.
אברהם פנאוסוב אברשה
בוגר בית ספר תיכון בוילנה. למד בטכניקום העירוני מכניקה. כשוילנה נכבשה על ידי הגרמנים נכלא בגיטו. היה חבר במחתרת של "קבוצת המאבק השנייה". בהמשך ברח ליערות רודניקי והיה פרטיזן בגדוד "הנוקם". התפרסם כלוחם אמיץ ונשק מעולה, שידע לתקן ואף ליצר בעצמו חלפים לכלי נשק.
עלה ארצה.
שלמה ישונר
ישונר שלמה
חבר בפ.פ.או. בגיטו וילנה (VILNIUS). ברח מהגיטו ליערות רודניקי והצטרף לפרטיזנים. בתום המלחמה עזב את ברית המועצות.
עלה ארצה כמעפיל בשנת 1948.
עיטור - "מדליית האומץ"
לייב אופסקין
בוגר הסמינר למורים באידיש בוילנה, מורה ומשורר. כשוילנה נכבשה על ידי הגרמנים נכלא בגיטו, היה סגן היו"ר של ועד העזרה בגיטו וחבר במחתרת הפ.פ.או.
בעת חיסול הגיטו הועבר למחנה ה.ק.פ. יחד עם חברו השחקן יעקב ברגולסקי. ב- 11 ביולי 1944 אנשי האס.אס. (.S.S) פתחו באש לעבר תושבי המחנה ולוחמי המחתרת השיבו באש כנגדם. כמאה יהודים מיושבי המחנה הצליחו להבקיע להם דרך ונמלטו מהמקום בשלום. אך לייב כמו חברו ברגולסקי נפלו חלל.
גדעון אריה
בגיטו וילנה היה חבר במחתרת של הפ.פ.או. ביולי 1944 היה במחנה ה.ק.פ. (וילנה) והצליח לברוח משם לפני החיסול. הסתתר מספר ימים עד שהעיר שוחררה על ידי הצבא האדום. עלה ארצה בשנת 1948.
דינה אברמוביץ
עובדת אקדמית. כלולה ברשימת לוחמי הפ.פ.או מגיטו וילנה שיצאו ליער.
יצחק אלפר
בגיטו היה חבר ב"קבוצת המאבק השנייה", שבהמשך הצטרפה לארגון המאוחד של הפרטיזנים - פ.פ.או. ברח מהגיטו עם הקבוצה שמפקדה היה יצחק צ`וז`וי והיה פרטיזן ביערות רודניקי.
מקור הרשימה: ארגון הפרטיזנים
צרו איתנו קשר:
הפייסבוק שלנו
