הגאון מווילנה והשפעתו ההיסטורית על תהליך הגאולה

מתוך גב הספר:

"על פי מקורות היסטוריים חדשים שחשף ההיסטוריון דר' אריה מורגנשטרן בהולנד וברחבי ברית המועצות לשעבר, ניסה הגאון מווילנה לעלות לארץ ישראל בקיץ של שנת 1778 על מנת לחבר בה "שולחן ערוך" חדש אשר יאחד את כל חלקי עם ישראל במסגרת הלכה אחת מוסכמת, מפעל שיקרב את תהליך הגאולה.

משלא הסכימה עמו דעת קונו ("אין לי רשות מן השמים") הקים הגאון בשנת 1779 בית מדרש, שפעל במשך 18 שנים עד לפטירתו, ובו קבע מספר עקרונות להמשך תהליך הגאולה, בעיקר על פי התלמוד הירושלמי:

ביטול תוקפן של "שלוש השבועות" האוסרות על עלייה המונית לארץ ישראל ודחיקת הקץ;  הקץ האחרון אינו תלוי בתשובה אלא בחסד אלוקי; הגאולה לא תהיה בדרך נס אלא בדרך הטבע, "קמעא קמעא", בשיטת התלמוד הירושלמי וכפי שהיה בתקופת כורש; תהליך הגאולה יתחיל על ידי פעילות אנושית ב"אתערותא דלתתא"י; הגאולה תתחיל על ידי עלייה לארץ ישראל ויישובה ובבניין ירושלים תחילה.

511 תלמידי הגאון מווילנה ובני משפחותיהם, אשר עלו לארץ ישראל בראשית המאה התשע עשרה, יחד עם האלפים שבאו בעקבותיהם, שינו את פניה של ההיסטוריה היהודית: הם חידשו את הישוב היהודי בירושלים, פרצו ויצאו אל מחוץ לחומות העיר העתיקה הרחיבו את יישובה של העיר והפכו את יושביה היהודים לרוב בעיר כבר בשנת 1860. כך הקים הגר"א את הבסיס האיתן להמשך התפתחות תהליך הגאולה".

הגאון מוילנה והגאולה / מתוך הבלוג של יוסי רגב 

הגאון ר' אליהו מווילנה היה גדול בתורה, סמכות רבנית גדולה, אבל פורץ דרך בכל הקשור לישוב הארץ ולגאולה. בגמרא מופיע סיפור שלוש השבועות, שהשביע הקב"ה את ישראל, שעיקרו שלא יעלו לא"י. זה היה התירוץ של רבני בבל מדוע אינם מקיימים את המצוות המפורשת לחיות בארץ ישראל. התירוץ הזה שימש את כל היהודים שחיו בגולה ולא עלו ארצה, גם בתקופות שבהן לא הייתה שום מניעה רצינית לעליה לארץ, כשהשלטון לא היה עוין את היהודים.

הגר"א התייחס לשלוש השבועות ופסק שאין מניעה לעלות לארץ. האיסור הוא רק לבנות את בית המקדש, עד שיבוא המשיח (לתשומת ליבם של אנשי "מכון המקדש"). יתר על כן, הגר"א חייב את העליה לארץ. הוא בעצמו ניסה לעלות לארץ והמריץ את תלמידיו, ש-511 מהם אכן עלו ארצה, במה שנקרא "עלית תלמידי הגר"א", בשנת תקל"ח 1778. פן אחד של הרצון לעלות ארצה היה הציפייה לביאת המשיח, שיבוא בשנת תר"מ 1780. מי שקבע את התאריך הזה היה המקובל עמנואל חי ריקי שדבריו התקבלו על דעתו של הגר"א, וגם של החסידים, שכמה מהם עלו ארצה, שנה לפני תלמידי הגר"א, מתוך אמונה באותו חישוב הקיצין.

אבל הגר"א לא בנה רק על ביאת המשיח, בדרך נס. הוא קיבל את דברי האמוראים של התלמוד הירושלמי, שהגאולה תבוא קמעא, קמעא – ולא בבת אחת, בנס. לכן צריך לעלות לארץ ולהשתדל לקרב את ביאת המשיח. אחת הדרכים לקרב את בוא המשיח, היא להקים מחדש את הסנהדרין, כפי שאמר הנביא ישעיהו "והשבתי שופטייך כבראשונה". תלמידי הגר"א שלחו שליח לתימן, שכן הם האמינו שהם נמצאים בקשר עם עשרת השבטים, שנמצאים מעבר לסמבטיון, ואצלם עוד יש סנהדרין. כך הם האמינו. הם רצו לבקש שהסנהדרין של עשר השבטים ישלח שני חכמים לא"י, לחדש את הסנהדרין בא"י. אבל השליח נרצח, וכל הרעיון נכשל.

הגר"א עצמו החליט לעלות לא"י. הוא יצא לדרך, הגיע לאמסטרדם, שהה בה שלושה שבועות ואז חזר לווילנה. למה נסע הגר"א לאמסטרדם, בדרך לא"י, ולא בדרך הישירה דרומה? ד"ר אריה מורגנשטרן שחקר את הפרשה, וגם כתב עליה ספר "הגר"א והשפעתו על רעיון הגאולה", ניסה להבין למה הגיע הגר"א לאמסטרדם ומה עשה שם? הוא חיפש בארכיונים ומצא רישום בארכיון של קהילת האג, שר' אליהו מווילנה, שנוסע לא"י, קיבל סכום של 5.5 פלורין, סכום לא גדול. הגר"א, כשיצא מקהילתו, נהג בצניעות ולא התהדר במעמדו. הוא שהה שלושה שבועות בבית אחד הגבירים בקהילת אמסטרדם, ולא גילה לו מיהו. לגזבר בקהילת האג הוא גילה את שמו, אך זה לא אמר הרבה לגזבר, ולכן נתן לו סכום פעוט, בשעה שלחיד"א, אותו גזבר נתן סכום גדול בהרבה.

מה חיפש הגר"א באמסטרדם? ד"ר מורגנשטרן סבור שהגר"א בא לאמסטרדם לחפש כתבי יד של מקובלים קדומים, ובמיוחד של ר' משה קורדוברו, שהיה מורו של האר"י הקדוש. הגר"א לא קיבל את תורתו של האר"י ולכן חיפש את כתבי המקובלים שקדמו לאר"י. אבל הוא לא מצא את מה שביקש, ולכן חזר לווילנה ולבנו אמר שמן השמיים לא נתנו לו.

מה רצה הגר"א לעשות בא"י? הגר"א לא קיבל את רוב הפסיקות של הרבנים ולכן רצה לעלות לא"י ושם לחזור אל התורה, כפי שניתנה בסיני, ולכתוב קובץ הלכה, כדוגמת ה"שולחן ערוך", שיהיה חזרה לתורה מסיני. הוא האמין שהוא מסוגל לעשות זאת, אבל כשנכשל בחיפוש באמסטרדם החליט שמן השמיים אין נותנים לו, וויתר על כל הפרויקט השאפתני שלו.

תלמידי הגר"א שעלו ארצה, הגיעו לצפת עיר המקובלים והתיישבו בה. אבל אחרי כמה שנים הייתה רעידת אדמה קשה בצפת. הם עברו לירושלים ואז פרצה מגיפת דבר ורבים מהם מתו במגיפה. כיוון שכך הם לא קראו ליתר תלמידי הגר"א להצטרף אליהם בא"י. אלה שנשארו בחיים בירושלים מצאו את האבנגליסטים הבריטיים, שמאמינים כי תפקידם של הבריטים, לעזור ליהודים לחזור לא"י, ואז ישו ישוב ואז כל היהודים יכירו באלוהותו. האבנגליסטים סייעו לתלמידי הגר"א, והשגריר הבריטי באיסטנבול הצליח להשיג מהסולטן פירמאן, כלומר אישור, להקים את בית הכנסת "חורבת ר' יהודה החסיד". זה היה אחרי מלחמת קרים, אחרי שבריטניה סייעה לעותומנים כנגד הרוסים, ולכן השגריר הבריטי יכול היה להשיג אישור לבניית בית כנסת, שיהיה גבוה יותר מן המסגדים בירושלים, דבר בלתי קביל אצל המוסלמים, ולהתיר לארכיטקט של הסולטן זה שתכנן את המסגדים המפוארים באיסטנבול, לבוא לירושלים ולתכנן בית כנסת מפואר.

סיפור צדדי. הגביר מאמסטרדם, שבביתו שהה הגר"א, שאל אותו לפני צאתו: אינני יודע מי אתה, אבל אני רואה שאתה גדול בתורה, שכן בשלושת השבועות ששהית בביתי סיימת ללמוד את כל הש"ס. אמור לי, אם מצאת משהו לא כהלכה בביתי. חשב הגר"א ואמר לו: בבוקר אתה מביא לאשתך מים לנטילת ידיים וכוס קפה. כתוב במשנה: אוהבה כגופו. ראוי היה שגם אתה תשתה קפה יחד איתה.