ישראל קלוזנר

ישראל קלוזנר (קלויזנר) (1905 – 2 במרץ 1981) היה היסטוריון וסופר עברי, חוקר ספרות, היהדות והציונות.

ישראל קלויזנר נולד בעיירה טרוקי שליד וילנה שבליטא. בעת מלחמת העולם הראשונה נדדה המשפחה לווילנה העיר. הוא למד בווילנה בבית ספר יסודי ותיכון לימודים כלליים ועבריים. המשיך לימודיו באוניברסיטת וילנה, וסיים בה את לימודיו בשנת 1935.

בשנת 1936 עלה לארץ ישראל והשתקע בירושלים. הוא החל את עבודתו בארכיון הציוני המרכזי, והגיע בו עד למעלת סגן המנהל (החל משנת 1956). בשנת 1942 השלים את לימודי הדוקטור שלו באוניברסיטה העברית בירושלים.

ישראל קלויזנר החל מפרסם מדבריו, מאמרים וספרות עוד בליטא החל מסוף שנות ה-20. בעיקר פרסם בעיתון "הצפירה". בתחילת כתיבתו היה עדיין דו-לשוני, וכתב חלק מדבריו ביידיש. יותר מאוחר הפך לחוקר היסטוריה, נטש את הכתיבה ביידיש, והתמסר, עם עלייתו ארצה, לחקר התנועה הציונית. תרומתו לחקר הקהילה בווילנה היא רבה; הוא כתב גם על תולדות הקהילה וגם על תולדות בית העלמין הישן בווילנה, גם על קהילת העברית שם וגם על הגאון מווילנה.

ישראל קלויזנר פרסם כחמישים כרכים של מחקר, ביוגרפיות, היסטוריה, בנושאי יהדות, שואה, ציונות, הלשון העברית ועוד. הוא גם ערך ספרים ומחקרים שכתב עם אחרים. בשנת 1963 פורסמו 3 כרכים של "תולדות המאה ה-20" שישראל קלוזנר היה העורך המדעי ביחד עם שארל בלוך. חלק מספריו מעוררים עניין עד היום, ויש תנועה ערה של סחר בספריו הישנים באתרי האינטרנט העוסקים בכך.

בשנת 1975 הוענק לו תואר "יקיר ירושלים".

אביו של ישראל קלויזנר היה בן דודו של יוסף קלוזנר, וקרוב קצת יותר רחוק של יהודה אריה קלוזנר ובנו, עמוס עוז (קלוזנר).

מתוך: ויקיפדיה